בשנת 1948 עלה אליהו ברק לישראל לבדו והשתקע ברחובות. מאז ברק הינו תושב רחובות וכאחד מוותיקיה הוא גם חווה מקרוב את השינויים הגדולים שעברו על העיר מאז קום המדינה.
בריאיון מיוחד לעיתון "ערים", משחזר ברק: “ההורים שלי היו ציונים. הם החדירו בי את הצורך בכך שתהיה לנו מדינה משלנו ושצריך להילחם על המדינה כדי שזה יקרה. בשנת 1948, בגיל 24, עליתי ארצה והתגייסתי לצבא והם נשארו בספרד. הייתי בזמנו כוכב בודד. הגעתי לארץ עם מעט כסף וישר התגייסתי לצה”ל. באותה תקופה ישנתי בבסיסים וכך הסתדרתי, אבל הצבא הפנה אותי להתגורר באזור רחובות. למעשה אני גר ברחובות משנת 1948. כשהגעתי העיר הייתה נראית כמו מושבה חקלאית. מהמחזור שלי כבר כמעט ואין היום אנשים. ראש העיר לשעבר, שמואל רכטמן, היה גדול ממני בשנה וחצי”.
בכמה מלחמות השתתפת?
“בכל מלחמות ישראל הייתי בחזית. במלחמת העצמאות בקושי ידעתי עברית והייתי בסדנא בשריון בגדוד 82. שם למדתי עברית. גייסו אותי להיות אחראי על כל הסדנאות בשריון ובאותה תקופה הייתי עם כל המפקדים הגדולים של המדינה, כולל עם משה דיין. את דוד בן גוריון פגשתי במהלך ביקור שלו ביחידה שלי, בזמן שהייתי בדרגת סרן בגדוד 82. בזמן שהוא ערך סיור במקום, בן גוריון התעניין ברכב משוריין ושאל אותי אם אני יכול לתקן אותו עד חצות. אמרתי לו שכן וכמובן שעמדתי במשימה. במלחמות עושים את המקסימום עד לניצחון. לא מסתכלים על שום מטרה אחרת”.
אליהו ברק אוחז בתמונתו עם בן גוריון (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
האגדה מספרת שבן גוריון הוא גם זה ששינה את שמך. זה נכון?
“זה נכון. כשהייתי בשדה התעופה לקראת נסיעה לקורס קצינים בצרפת, ראש הממשלה בן גוריון נתן הוראה שאף אחד לא ייצא את הארץ, אלא עם שם עברי בלבד. הוא האמין בכך שכל מי שנושא בתפקיד רשמי חייב שיהיה לו שם עברי, אז שינו לי את השם מבליטי לברק”.
אתה עדיין בקשר עם חברים מתקופת הצבא?
“אחד החברים הטובים שלי עד היום הוא אלוף משנה במילואים ג’קי אבן, שהיה מפקד חטיבה 7 בשריון. אני הייתי המפקד המיתולוגי של סדנת שריון 650, שהתפתחה לגייסות השריון ותרמה תרומה משמעותית ביותר לכך שהטנקים ינועו ויתקדמו במלחמת ההתשה. ג’קי היה מפקד חטיבה 7 בזמנו ואני גיביתי אותו בחטיבה ובבית הספר לשריון. התפקיד שלי היה לתת פתרון לכל תקלה שהתרחשה בטנקים.
"חבר טוב נוסף, שכבר אינו בין החיים, הוא האלוף ישראל טל (טליק), שעל שמו גם קראו את כיכר המרכבה שנחנכה לזכרו בעיר. ישראל טל היה חבר טוב מאוד, אנחנו בני אותו גיל והוא גם גר בהמשך הרחוב, לא רחוק ממני. כשחנכו את הכיכר לזכרו חלק מהתושבים התנגדו לכך מכל מיני סיבות. אני חושב שכן היה צריך להנציח את שמו באזור הזה, אולי בשם של רחוב, אבל אם היה תלוי בי לא הייתי שם את המרכבה או את התותח במקום. אין צורך לערב את סממני הצבא בחיים בעיר. לא צריך להכניס את הצבא לשכונה”.
אליהו ברק (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
רוצים להישאר מעודכנים?
מראשות העיר רחובות לפגישה עם פידל קסטרו
ברק הגיע עד לדרגת אלוף משנה בחיל החימוש, ובין היתר שימש כמנכ”ל רכבת ישראל וכמנכ”ל משרד התקשורת. בהיותו מנכ”ל הרכבת קידם את נושא הרכבות המהירות בארץ והתחיל בפרויקט שפרוס היום למעשה בכל רחבי המדינה. עוד לפני כן, מיד לאחר שפרש מן הצבא, פנה לחיים הפוליטיים ונבחר לכהן כממלא מקום ראש העיר מטעם סיעת גח”ל – הליכוד. באותה התקופה אף שימש חצי שנה כראש העיר בפועל, בעקבות הרשאתו של ראש העיר דאז, שמואל רכטמן, בלקיחת שוחד.
על כך אומר ברק: “רכטמן היה ראש עיר טוב, אבל הוא עשה עבירות וקיבל מה שקיבל. גם הוא עצמו חשב כמוני. בתקופה שלי גם היו שופטים וכל אדם שעשה עבירה קיבל את העונש שלו. בזמן שהוא נכנס לכלא כיהנתי כראש העיר בפועל במשך חצי שנה, עד לבחירות. לא התמודדתי לקדנציה נוספת, אלא משם המשכתי הלאה כשגריר ישראל בקולומביה – תפקיד שאליו מינה אותי משה ארנס”.
לא חשקת בראשות העיר אחרי שקיבלת טעימה מהתפקיד?
“לא התאימו לי החיים הפוליטיים המקומיים, זה לא היה בשבילי. נכנסתי לכהן בתפקיד ראש העיר מכורח הנסיבות, היה טוב והמשכתי הלאה”.
החיים כשגריר בדרום אמריקה היו יותר סוערים ומעניינים?
“היו שם כמה וכמה אירועים מעניינים מאוד. בהיותי שגריר ישראל בקולומביה, באחד האירועים שנפגשו בו כ־40 שגרירים, נשבינו על ידי הטופמרוס, ארגון טרור בדרום אמריקה. ניהלתי משא ומתן עם הטרוריסטים והצלתי את כל השגרירים שהיו באותו אירוע. בין השגרירים היה גם שגריר קובה וכתוצאה מהמשא ומתן המוצלח זומנתי על ידי פידל קסטרו לביקור רשמי בקובה. וזה עוד לפני שנפתחו שערי קובה לתיירות העולמית. נסעתי, כמובן, ונפגשתי עם פידל באופן אישי”.
אליהו ברק (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
היום אתה מעורה בפוליטיקה המקומית?
“אני מתעניין, אבל לא ממש מכיר את הנפשות. אני כן יודע שדברים השתנו. בזמנו, כשכיהנתי כסגן, רכטמן שאל אותי אם אני רוצה שכר, אבל השבתי שאינני מעונין בשכר כי אני מקבל פנסיה מהצבא. היום אני יודע שרבים על זה. אני גם פעלתי יותר מהצד. עשיתי את עבודתי ותרמתי במה שיכולתי מבלי לקפוץ בראש ולהגיד ‘הנה אני כאן’”.
את ראש העיר רחמים מלול אתה מכיר?
“את רחמים מלול אני לא מכיר אישית, אבל אני רואה שהוא עושה כמיטב יכולתו במסגרת תפקידו. בסך הכל הוא בסדר והעובדה שאין מולו מועמדים אומרת הכל. בכל מקרה, אני מרגיש שהאזרחים בעיר יכולים לעשות יותר. לשיטתי, פיתוח העיר אלו דברים שנעשים על ידי אנשים פרטיים, בעידוד העירייה”.
הדור הנוכחי מפונק יותר?
“הדור שלנו מתפתח בהתאם למצב. אני חושב שהדור הזה הוא טוב, הוא חושב בכיוון הנכון ומתאים את עצמו לתקופה של היום. הדברים העקרוניים נשארו וכולנו ערים למצב של המדינה. אמנם לכל אחד יש ביד פלאפון או מחשב, אבל זו הקדמה וזה מחייב. זה מובן מאליו שחייבים להתקדם עם הזמן. אם היו פלאפונים במלחמות שבהן לחמתי היה קל יותר לכולנו”.
אז אילו טיפים תוכל לתת לדור הצעיר?
“להמשיך באותו הכיוון קדימה. אני אומר שצריך תמיד לחשוב כיצד להשתתף בעשייה של המדינה, לסייע בצרכים שלה, לעזור לזולת כמה שאפשר. אני גם רואה שאכן יש לא מעט מתנדבים בכל מיני עמותות ותמיד יימצאו האנשים שיהיו מוכנים לקבל על עצמם. יש לנו ארץ נהדרת ללא ספק”.
אליהו ברק אוחז בתמונתו עם משה דיין (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
ראובן גרפיט
ראשית כל הכבוד והערכה למדור הדיגיטלי ולכתבות שחלקן מרתקות ומיצגות בכבוד את העיר רחובות. שנית מלוא הערכה לברק שבנה את עצמו מ0. מעולה חדש ללא ש פה מישפחה תומכת ללא עזרה פוליטית או אחרת הגיע לקשת ההישגים המרשימה. הוא מהווה דוגמה ומודל לכל העולים החדשים והותיקים. רק באמצעות רצון והתמדה ניתן להגיע להישגים.זה מכוון לכל אלה המפעילים פרוטקציה קשרים והמתבכיינים למינהם המאשימים את … באי הצלחתם.