השבוע פורסם ב"ערים" כי משטרת ישראל החדירה סוכן סמוי לבית חולים סיעודי-גריאטרי בשפלה וחשפה חשדות למסכת התעללות אלימה של מטפלים כלפי קשישים חסרי ישע במוסד, הכוללת מכות, אגרופים, סטירות ודחיפות.
כעת נודע ל"ערים" כי מצד בני משפחותיהם של מאושפזים ישנן גם טענות להזנחה רפואית במוסד, לכאורה. אחד המקרים הללו חושף תמונות מזעזעות וקשות לצפייה של קשישה ניצולת שואה שסבלה מפצע לחץ שאמור היה להבריא תוך כשבועיים, אלא שהפצע התפתח לריקבון שאכל ממש את גופה.
ילדיה של ניצולת השואה, תושבי רחובות והסביבה, מספרים כי אמם קיבלה הנחיה בכתב מבית החולים אסף הרופא, שהורה על המשך השגחה על פצע לחץ תת עורי שהופיע אצלה. על פי אותה הנחיה, הפצע אינו מסוכן וצפוי להבריא תוך כשבועיים. בהתאם להנחיה, האחים היו אופטימיים ואשפזו את האם במוסד המדובר כשהם מצפים שהיא תשוב לביתה תוך שבועיים עד שלושה שבועות. לתדהמתם, כעבור כמה שבועות של אשפוז במחלקה הסיעודית במוסד, פצע הלחץ גדל לממדים של ריקבון על כל גבה של האם, עד כדי כך שעמוד השדרה שלה נחשף ומגופה עלה ריח של נבלה. כשהילדים הבינו מה קרה, רופאים אבחנו כי האם צפויה למות מהפצע, אלא שהם לא התייאשו, העבירו בבהילות את אמם לבית החולים שמואל הרופא ושם טיפלו בפצע במשך קרוב לשנה. האם אמנם התאוששה בזכות הטיפול, אך זמן קצר לאחר מכן נפטרה מבעיה בלב, בגיל 79.
בשיחה עם "ערים" האחים מעידים כי הם בטראומה ממה שקרה לאמם וממה שהם ראו שעושים לקשישים במוסד בחשיפת המשטרה. האחים עצמם הנם אנשים מבוגרים בעלי משפחות, ובשיחה עמם הם נשברים פעם אחר פעם ופורצים בבכי.
"אמא שלי הגיעה עם פצע לחץ מאוד קטן לאסף הרופא. שם טיפלו בפצע ושחררו אותה עם מכתב הסיכום לפיו אין בעיה והפצע יחלים בקלות תוך שבוע שבועיים, אבל היא צריכה להיות בהשגחה", מסביר הבן את השתלשלות העניינים. "אמרנו 'איזה יופי, הכול בסדר'. קיבלנו כמה המלצות על מספר מוסדות ובחרנו במוסד הזה אחרי שראינו חמישה מקומות. בהתחלה הם עשו רושם כאילו שזה בית מלון 5 כוכבים. קבעו איתנו פגישת היכרות, קיבלו אותנו "עם שטיח אדום" בכניסה והיה נראה כאילו הכול בסדר, נקי ונחמד".
מתי התחלתם לחשוד שמשהו לא בסדר?
"בהתחלה לא קלטנו. הגענו לבקר והיו ימי חמסין, 38 מעלות בחוץ והם לא הדליקו את המזגנים. אתה מרגיש את הסירחון הטוטאלי בחדר האוכל ובחדרים, כי כולם אנשים חולים שיושבים ומזיעים. התלוננו על כך וכל יום אני חוזר והם אומרים 'בסדר, בסדר', אבל אף פעם לא הדליקו מזגנים כשהייתי שם. אולי הם חסכו בחשמל.
"יומיים אחרי שאמא התאשפזה הגעתי במקרה בזמן שהיא אכלה ארוחת צהריים. הייתה לה סוכרת והאח לקח ממנה דגימת סוכר רבע שעה אחרי הארוחה. לי עצמי יש סכרת ואני יודע שלוקחים דגימת סוכר או לפני האוכל או שעתיים אחרי, כי אצל כל בן אדם נורמלי הסוכר עולה אחרי שהוא אוכל. אז האח בודק אותה רגע אחרי שהיא אוכלת ותוקע לה אינסולין, כי רמת הסוכר גבוהה. אמרתי שזה מסוכן, במוסד אמרו לי 'אתה צודק, זה לא בסדר, הוא כנראה טעה, אל תדאג, אנחנו ניתן הוראות'".
מתי גיליתם שפצע הלחץ והמצב של אמא מדרדר?
"אחרי בערך שבועיים הגענו למקום ואני מרגיש שמשהו נורא מסריח, כאילו יש ריח של נבלה בחדר של אמא. זה ממש הרגיש כאילו מתו שם ארבעה חתולים ועשרה כלבים. שאלתי מה עם הפצע ואחת האחיות אמרה שאין בעיה והיא תבדוק. אשתי נשארה לבדיקה ואני יצאתי לחכות בחוץ. תוך שנייה אני שומע את אשתי צועקת. התברר שהפצע התפשט מהעכוז עד חלק הגב העליון. את כול האיברים הפנימיים אפשר היה להוציא עם היד. אין עור ובשר ואפילו רואים את עמוד השדרה. אמא נרקבה כולה".
מה עשיתם מרגע שהבנתם מה מצבה?
"דאגתי שמייד יגיע פלסטיקאי מומחה מאסף הרופא. הזמנו אותו באופן פרטי ואנחנו כולנו בבכי, כי אמא נרקבת ופשוט נעלמת".
מה אמר הפלסטיקאי המומחה על הפצע של האם?
"הוא אמר 'אני לא ראיתי דברים כאלו בחיים שלי, זו הזנחה מדרגה ראשונה, פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה, אני לא יודע איך היא נשארה בחיים. כנראה שלא הפכו אותה ולא ניקו את הפצע'. הוא לקח את אחד האחים להראות לו איך לשטוף את הפצע כמו שצריך שלוש פעמים ביום והשאיר הוראות להמשך טיפול לאח האחראי ולידיעת הרופא התורן. הוראות שלהבנתי לא נעשו אפילו פעם אחת. קניתי בעצמי את תמיסת החיטוי ואת מה שצריך, כי ראיתי שאין שם כלום. גם גיליון הטיפול שלה היה ריק לגמרי. באתי למחרת וראיתי שהם לא נגעו בכלום. תמיסות החיטוי נשארו על השידה, הם פשוט לא עשו כלום".
לדברי הבן, התנהגות הצוות הרפואי זעזעה אותו יותר מכל: "בשלב מסוים איזו רופאה הגיעה ובדקה לחץ דם. זה עמד על 100. אמרתי לרופאה 'תזמיני מיד אמבולנס, צריך לפנות אותה דחוף', אז היא לוקחת אותי הצידה ואומרת לי 'עם פצע כזה חבל להזמין אמבולנס, תן לה למות בשקט'. אני בחיים לא אשכח את הפרצוף של הרופאה הזאת, איך היא אמרה את המשפט הזה. היא מנסה לשכנע אותי – 'תן לה למות, אל תפנה אותה'. איך רופא אומר דבר כזה?! כבר לא היו לנו דמעות לבכות. רצינו שאמא תמות בכבוד, לא בריקבון. לא מגיע לאדם להירקב בצורה כזאת בגלל זלזול של בני אדם".
בסופו של דבר פיניתם את אמא מהמוסד לבית החולים שמואל הרופא. איך היא התקבלה שם?
"הרופא מהמיון בשמואל הרופא אמר גם כן שזו הזנחה שהוא אף פעם לא ראה. הוא היה הרופא השני שאמר את אותו הדבר. במיון הוא עשה ניתוח דחוף, חתך עור יבש ורקוב והיו ריחות של נבלה בכל המיון. בשמואל הרופא היא קיבלה טיפול מדהים, יש שם רופאים ואנשי מקצוע מדהימים. לקח להם כמעט שנה להחלים את הפצע. הם הצליחו ובסופו של דבר אמא שלי לא נפטרה מהריקבון, אלא מהלב. זה אסון לאבד את אמא, אבל איפשהו יש פה הקלה שאמא שלך לא נרקבה, אלא נפטרה כמו בן אדם".
השבוע נחשפתם לחקירת המשטרה שחשפה את ההתעללות שנעשתה במוסד הזה כלפי קשישים חסרי ישע. מה זה עשה לכם?
"אני לא יודע איך להגדיר את הדבר הזה. מבחינתי המקום הזה הוא לא בית חולים. הזקנים שם במצב סיעודי, הם לא יודעים להתלונן ואתה שומע את הבכי, איך הם צועקים שם".
מה אתם מתכוונים לעשות?
"אם צריך אנחנו נתבע אותם כדי שזה לא יקרה שוב. יש לנו מכתבים מרופאים שיסכימו להעיד ואנחנו מכירים עוד אנשים שזה קרה להורים שלהם".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מפאת סודיות רפואית איננו יכולים להתייחס למקרים ספציפיים".
באשר להתעללות שנחשפה בין כותלי המוסד על ידי המשטרה, נמסר ממשרד הבריאות בתגובה: "משרד הבריאות העביר למשטרת ישראל את המידע ממנו עלה חשד לפגיעה בחסרי ישע במוסד הגריאטרי. משרד הבריאות פועל להפסיק את האשפוז במוסד הגריאטרי עד לבירור מקיף".
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן הוסיף ואמר: "שוב מקרה חמור של אלימות שלא יעלה על הדעת כנגד חסרי ישע. לא נסבול זאת ונמצה עמם את כל ההליכים. זה בלתי נסבל. אני משבח את הערנות והפעילות של הצוותים המקצועיים של המשרד ושל המחוז לחשיפת המקרה".
מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב: "המשרד לא יסבול מקרים מן הסוג הזה וימצה עם המוסד את כל ההליכים לשלום המטופלים. אני קורא לבית המשפט ולמשטרת ישראל למצות עם הפושעים את מלוא הדין. אני מודה למחוז מרכז של משרד הבריאות על שיתוף הפעולה עם משטרת ישראל".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מדוע לא כותבים את שם בית החולים שהתעלל באישה?? הרי המשפחות חייבות לדעת כדי למנוע מיקיריהם התעללות וכדי להעניש את צוות המקום ולפטרם מיד..תביעה משפטית היא הפתרון.
רחלי כהן
זוועה מה שהולך במדינה הזזאת בושה וזלזול הכל מושחת