לא האמנתי, אבל מס ההכנסה ברחובות ריגש אותי

אני מודה שהצלחתי להתרגש במסדרונות מס הכנסה ומע"מ ברחובות. זאת לאחר שנתקלתי באישה שהגיעה לתיאום מס והחלה לבכות בגלל בעיה אישית. להפתעתי, האישה קיבלה טיפול מסור, דואג ואכפתי מסדרה ארוכה מאוד של פקידים עסוקים בשיאו של יום העבודה. אם לא תקראו לא תאמינו.

אז מעשה שהיה כך היה. התייצבתי במס הכנסה ברחובות לתיאום מס פשוט. בדרך נקלעתי במקרה לשרשרת ההתרחשויות הבאה: בעודי ממתינה בתורי לתיאום המס, לא יכולתי שלא להבחין באישה שהייתה לפני בתור. האישה, בשנות ה-40 לחייה, נורמטיבית למראה, החלה לפתע לבכות בעודה משוחחת עם הפקידה הצעירה והנאה, שלצערי הרב אינני זוכרת את שמה. קל היה להבחין בכך שאותה אישה ניסתה להתאפק בכל כוחה, אבל פשוט לא הצליחה להפסיק להזיל דמעות. היה ברור שמשהו בהליך הבירוקרטי הזה נגע בה בנקודה אישית כואבת. באותה המידה גם היה קל להבחין בכך שהיחס של הפקידה אליה היה מלא בדאגה. היא הזמינה אותה לשבת, שוחחה איתה ארוכות וכל הזמן עודדה אותה ואמרה לה שהבעיה שיש לה בתיאום המס ממש פתירה, וחזרה והסבירה עד כמה קל יהיה בהמשך לפתור את הבעיה. בשלב זה אותה פקידה שלחה את האישה הבוכייה לפקידה אחרת, שאמורה הייתה לתת לה מענה.

אני עיתונאית, מודה, ובשלב הזה לא השתלטתי על הסקרנות או על הרגשנות. ניגשתי לאישה הבוכייה ושאלתי אותה אם אני יכולה לעזור לה. היא לא ששה למסור פרטים, רק המשיכה לבכות ואמרה שהיא בתהליכי גירושין ושבגלל זה לא מתאפשר לה לבצע את תאום המס, כי פורמאלית היא עדיין נשואה, אבל את התיאום עליה לעשות כפרודה. מן הסתם כבר הבנתי מה באמת מעציב אותה. אמרתי לה שאני אבוא איתה לפקידה השנייה שאליה היא נשלחה. האישה לא התנגדה.

ואז הגענו לפקידה שרונה, במטרה לרשום את האישה כפרודה. הסתבר שאי אפשר לעשות זאת בלי מסמכים מעורכי דין או מבית המשפט. כאן האישה כבר ממש נשברה ובכתה המון, ואמרה שזה מסובך לה ושאין לה את המסמכים הדרושים. היה ברור שהיא כבר מרגישה אבודה לגמרי. הפקידה המלאכית שרונה לא הניחה לה לצאת בוכה ממשרדה ולוותר, שזה בדיוק מה שהאישה התכוונה לעשות. שרונה אמרה לה שהיא תעזור לה, הציעה לה טישו וגם נתנה לה המון כוסות מים. היא הסבירה לה בעל פה ובכתב על כל מה שעליה לעשות בסבלנות אין קץ (ונדרשה לכך סבלנות כי הגברת הבוכייה לא הייתה בשיא הריכוז). אחר כך שרונה ליוותה אותה בעצמה לפקידה הצעירה המקורית, וניסתה לברר עבורה האם בכל זאת ניתן לבצע תיאום. שתי הפקידות דנו בכך וחשבו איך אפשר לעזור. בסוף, שרונה והפקידה הצעירה הגיעו למסקנה שמה היא יכולה לעשות בינתיים זה רק לפתוח תיק במע"מ. הן הפנו אותה לקומת המע"מ ולא שכחו לומר לה, שתיהן, שיהיה בסדר ושתאום המס יסתדר בקרוב.

הייתי המומה מהסבלנות והאכפתיות של השתיים, אבל אמרתי לעצמי: 'בטח במקרה נתקלנו כאן בשתי מלאכיות טובות לב במס הכנסה. מעניין מה מחכה לנו בקומת המע"מ. הגברת הבוכה לא תצליח להסתדר כי היא יותר מדי בוכייה ולא יתייחסו אליה במצבה הנוכחי. בכל זאת, היא לא מצליחה להסביר את עצמה'.

אז הגברת הבוכייה ואני עלינו יחד במעלית לקומת המע"מ. כשנעמדנו מול פקידת המע"מ, הבוכה ואני, עוד לפני שמי מאתנו הספיקה לצייץ ולבקש מה שצריך, הפקידה פנתה אל האישה מיוזמתה, הזמינה אותה לשבת, נתנה לה טישו ונתנה לה מים. אותו יחס אכפתי ודואג. אחר כך היא שלחה אותה לפקידה הבאה בסדר הבירוקרטי. נעמדו במסדרון, היה תור. הפקידה הרלוונטית הייתה עסוקה עם לקוח אחר. לעומת זאת, המנהל שישב במשרד ליד ראה את הסיטואציה במסדרון והזמין אותנו למשרד שלו. הוא עזב את ענייניו השוטפים והתפנה לטפל במה שהאישה הייתה צריכה. וזה למרות שזה בכלל לא התפקיד שלו, ולמרות שהוא בכלל היה בעיצומה של הדרכה של שני פקידים מתלמדים שישבו מולו.

בסופו של דבר הגברת הבוכייה הצליחה לבצע את המשימה. בשלב הזה כבר אני כמעט בכיתי. לא האמנתי לסדרה הרצופה והארוכה של אנשים טובי לב ואכפתיים במסדרונות מס הכנסה ומע"מ ברחובות.