השד העדתי יצא מהבקבוק בכיתה

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים התגלו ממצאים חדשים ומדאיגים מאוד. ולא, אני לא מתכוונת לכיתות העמוסות או למורים חסרי המוטיבציה. אני גם לא מתכוונת להדתה או לתפיסות המיושנות בשיטת ותכני הלימוד. שבו לרגע בכיסא והחזיקו חזק את המושבים, כי לא תאמינו. מדובר על גזענות.

בתחילת השבוע פורסמה כתבה על מחקר חדש שחשף את הנתון המדאיג הבא: גולדברג שווה יותר מאוחיון. כן. בנקודות ממשיות. אלו שיצביעו על עתידך, יסללו את הדרך ויפתחו את הדלתות. או במקרה של אוחיון – יסגרו.

פרופ' אלישע באבד מהאוניברסיטה העברית חקר את הנושא. הוא נתן למורים דף עבודה זהה לחלוטין מלבד פרט אחד: שם המגיש. באופן גורף הדף הנושא את השם גולדברג זכה בממוצע לכ-10 נקודות יותר מאשר אותו הדף עם השם אוחיון. האם זה נתפס? בעיניי לא.

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, רגע לפני שאנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר, אנחנו צריכים לצייד אותם בסל כלים הכולל גם זיהוי גזענות ואפליה.

האם הגיוני שבשנת 2017 הנושא הזה עדיין עולה לכותרות? האם סביר שעדיין נמצא באופן גורף שבין כותלי בית הספר הגזענות היא זו המנחה את הצוות? אותם אלו שאמורים, ובפועל גם מלמדים, את ילדינו על השונה וקבלת האחר, על פלורליזם ודמוקרטיה? ככל הנראה הבעיה עדיין כאן, עודנה חיה ובועטת. בועטת חזק כל כך שאוחיון יזוז הצידה מהמסלולים היוקרתיים, המבוקשים והטובים. אלו שיסללו את עתידו המקצועי והאישי.

אז את מי נאשים? את החברה. זו המתעקשת שהגזענות אינה קיימת והסיפור אינו רלבנטי יותר. אותה החברה שטוענת שאין טעם להעיר "מתים". אז הנה, הם חיים – רק האחד עם ממוצע גבוה יותר.

אז מה עלינו לעשות? שיחות, הסברה, קידום הנושא. כן, זה שעוסק בשוני ובשוויון, אבל לא לנו ההורים או לילדינו התלמידים, אלא למורים. אלו שאמורים להעביר את המסר אבל ככל הנראה לא הפנימו את השיעור עד הסוף.

ועד שכל מתכחשי הגזענות יזוזו רגע הצידה, נאלץ אנחנו ההורים לחנך וללמד את ילדינו שאנשים בוחרים על פי מגוון תכונות ויכולות, ששיפוטיות וביקורתיות זה לחלשים ופתיחות זה לחזקים. כך לפחות נסמוך על זה שדור המחנכים שגדל כעת יגדל אחרת, כי על הנוכחי יהיה קשה יותר להשפיע.

הכותבת הנה יועצת תקשורת ועוסקת במחקר מדיניות ציבורית