ביום חמישי (30.11) השיקה החברה העירונית לתרבות, ספורט ונופש ברחובות תערוכת יחיד חדשה בבית יד לבנים בעיר, בשם "טבע לא דומם" של הציירת הנודעת מרים באסל. אוצרת התערוכה היא מירטה אדרי והכניסה אליה חופשית.
הציירת מרים באסל הינה יוצרת ייחודית המציירת מזה שנים רבות "טבע דומם" על בדי קנבס. כחוט השני, הנושא חוזר ומופיע שוב ושוב בתיאור של עציץ או קערה המכילה פירות, הנמצאים בסביבה הטבעית שלה בתוך הבית כפי שהם באים לידי ביטוי בתערוכה זו. בעיקר מרתק אותה המודל בסדר הפנימי שלו. השראתה נטועה בזיקה העמוקה שהיא רוחשת לאסתטיקה של הטבע. ביד מקצועית, בהתמדה ובשליטה ניכרת, מצליחה האמנית לתכנן, לבנות ולעצב קומפוזיציות צבעוניות רגישות, המסתדרות בהרמוניה מוחלטת בתוך הקנבס. באמצעות האור והצל נוצר דיאלוג בין הצורה, הקו והצבע המופיעים בקומפוזיציות המתוכננות, במטרה לבנות מציאות תלת ממדית על קנבס הדו ממדי. דרך הדימוי המופיע בציור ניתן לחוש את רוחה וחולשתה של מרים ליופי ולחפץ המיוחל, החושני, המסודר בסדר מופתי, בתנוחה שלווה, בזוהר כמעט טאקטילי. עולמה הפנימי, הרגשי והרוחני של מרים באסל חרוט עמוק ב-DNA של קיומה, ללא פשרות, ללא גבולות. היא חיה ונושמת אמנות ומתבטאת דרכה בצורה אולטימטיבית בכל הווייתה.
באסל כותבת כי: "טבע-דומם' זה לא רק חפצים ופירות, זה יותר מזה, חבויה שם משמעות סימבולית בבחירה של החפצים. אך כמו שאני רואה זאת זה עדיין 'טבע-דומם' והיופי נובע מהיותו כזה ולא מהמשמעות החבויה בו. 'טבע-דומם', מבחינתי, הוא הנושא היותר קרוב ליסודות הציור. 'טבע-דומם' מבקש מבט אינטימי של האמן, מבט מקרוב, מבט ארוך שיכול לשחזר את עצמו שוב ושוב (בלי שהוא יביט בך חזרה, כמו המודל). יש בו משהו מן המושג שניתן למישוש ולמימוש, לעומת הנוף שנשאר תמיד רחוק, בלתי נתפס, נעלם לתוך החשכה. גם הדמות כנושא מפרה את האינטימיות הבלעדית של האמן בתוך החלל הפרטי שלו. 'טבע-דומם' משחרר את האמן ממוגבלויות אלה ומאפשר לו שליטה מלאה בכל הקשור לנושא הנבחר. האמן קובע הכל, הוא בוחר את החפצים ואת הקומפוזיציה, את זווית הראיה ואת המיקום והאווירה. וכמו בתיאטרון, החפצים הם שחקנים סבילים הלומדים מהר מאד את תפקידם ומתמסרים לגמרי לבמאי ולרצונותיו". ("טבע דומם באמנות ישראלית", מרים באסל 2005 – ממעמקים).
נעילה: 24.12.17. הכניסה חופשית.
תגובות