רחובות היא עיר היסטורית בקנה מידה ישראלי והסיפור שלה הוא חלק משמעותי בפאזל המהווה את סיפורה המופלא והמרגש של מדינת ישראל ושל בנייתה. כיום גרים ברחובות לא מעט תושבים שנושאים את אותם שמות המשפחה של האנשים שהפכו לאגדות העלייה הציונית לארץ ישראל, הן מארצות ערב והן מארצות המערב. ההיסטוריה של רחובות, כמו גם ההיסטוריה של ארץ ישראל, השאירה אחריה מזכרות מוחשיות שאפשר לראות אותן, למשש אותן ולבקר בהן. ברחובות חלק מהמזכרות הללו שרדו 128 שנים, מאז הקמת העיר בשנת 1890, והרבה אנשים מקומיים תורמים מזמנם למען שימורם – הן תושבים מהשורה והן חברי מועצה ועובדי עירייה.
אז מה עלה בגורלם של המבנים מפעם ומה יהיה עליהם בעתיד? אילו מהם נותרו עומדים בזכות שימור, אילו עוד עתידים לעבור תהליך שכזה ואילו מהם ייהרסו או שכבר נהרסו ואינם? רחובות מלאה במקומות שבהם מנשבות רוחות היסטוריות, מקומות שבהם מרגישים אווירה של ימים עברו. את המקומות הללו אפשר למצוא בעיקר ברחובות הראשונים של העיר – יעקב, בנימין, מנוחה ונחלה ואחד העם, בשכונות מרמורק ושעריים, באזור המוזאון לפרדסנות ומגדל השמירה הישן במזרח העיר, ועוד.
השאלה הראשונה שעולה היא מהו מבנה שראוי לשימור ומהו סתם מבנה ישן שלא באמת הופך אותו להיסטורי. יערה ספיר, מחזיקת תיק פיתוח בר-קיימא בעירייה ואדריכלית במקצועה, היא אחת מהתושבים הפעילים בנושא זה, וחברה בוועדה העירונית לשימור מבנים. יערה מסבירה שלא כל כך פשוט לענות על השאלה המדוברת: "לשמר זו מילה מאוד רחבה, עם הרבה ניואנסים. הקריטריונים יכולים להיות אם באתר התרחשו אירועים היסטוריים, כמו בית העם שתמיד היה בעצם בית העם, או אם גרה בו אישיות היסטורית כמו בית חיים ויצמן שבמכון ויצמן. עוד מדד הוא האם ישנם סגנונות בנייה או חומרים טיפוסיים לתקופות מסוימות, כמו בית הכנסת לעולי חידאן שנמצא עכשיו בתהליך של שימור ושנבנה מאבני כורכר מודבקות בטיט".
יש הבדלים בין עבודות השימור השונות?
"ישנה אבחנה בין שימור מחמיר לבין שימור רגיל. בשימור מחמיר לא משנים כמעט כלום, כמו שנעשה בבית הכנסת הגדול, שחוץ מזה שהוסיפו לו מעלית וחדר מדרגות חדש לא שינו בו דבר. השקיעו מאמץ אדיר בשחזור וחשיפה של ציורי קיר מקוריים יפים מאוד שכוסו עם השנים. במוזיאון הפרדסנות שיחזרו את הבאר מהמון חלקים של בארות שאספו מנס ציונה ומהסביבה. עשו עבודת פאזל סבלנית בשביל שהבאר תיראה בול כמו פעם. לעומת זאת בשימור רגיל אפשר להסב מבנה כך שישמש למטרה אחרת ממה שהיה במקור, כמו שעשו עם בית דונדיקוב, שהיה בית מגורים ועכשיו הוא סוג של גלריה או מוזיאון. חלק חשוב מהשימור הוא מה עושים עם הבניין. ברור שבבית הבאר לא נמשיך לשאוב מים מהבאר, אבל אפשר להיכנס לשם ולראות איך שאבו פעם מים. גם במוזיאון איילון לא מייצרים עכשיו נשק, אבל אפשר לראות איך פעם ייצרו בו נשקים. יש גם שיקולים מעשיים, כמו איך האתר משתלב בתכנית הבנייה של העיר ואיפה הוא נמצא. אם למשל הוא באמצע הכביש הראשי יכול להיות שיוותרו עליו".
בית דונדיקוב (צילום: שמשון הל-אור)
במבט ראשון נראה שהקריטריונים והשיקולים לשימור יכולים לעשות יותר בלגן מאשר סדר. כל כך הרבה שיקולים, ביחד עם שפע של אתרים פוטנציאלים לשימור בעיר היסטורית כמו רחובות, הם פתח למגוון דעות ובעיקר לחילוקי דעות ולדיונים אין סופיים בוועדות. יערה מסבירה שהעירייה החליטה על קווי מתווה בקבלת החלטות השימור: "בשנים האחרונות החלטנו בעירייה על מדיניות של שימור מתחמים ופחות לשמר דברים נקודתיים שתלושים מהקשר רחב יותר. אם יש קבוצה של מבנים שהם בעלי ערך והם יוצרים ביחד אווירה ומשמעות שלמה למי שמסתובב בהם, אז נרצה לשמר אותם. כך שימרנו את כל הגזרה של בית העם פלוס בית הכנסת הגדול פלוס גן חסידה, שהיום הוא ארכיון ושעוד יעבור שימור, וממול שומר בית האסמים. או אם ניקח את בית הבאר ברחוב מנוחה ונחלה, שסביבו עומדים כמה מבנים והוא כבר חלק מקומפלקס, אז את הקומפלקס כולו החלטנו לשמר. בית הבאר עצמו כבר עבר שימור ואת הבניינים הנוספים ישמרו בהמשך".
יש דוגמה הפוכה למבנה שלא יעבור שימור כי הוא לא חלק ממתחם גדול?
"דוגמה הפוכה נמצאת ברחוב הרצל, ששם קיימת רפת מאחורי אחד הבניינים. היא קטנה והיא עומדת במקום שאפשר לבנות בו בנין מגורים, ויש דברים יותר גדולים וחשובים לשמר בפרונט של הרחוב. גם אי אפשר לבוא ולהגיד לבעלי הבניין 'אתם לא יכולים לבנות מאחורה בגלל הרפת, ולא יכולים לבנות מקדימה בגלל דברים אחרים, אתם תקועים לתמיד בלי שתוכלו להפיק רווחים מהנכסים החוקיים שלכם'. צריך לעשות פה איזה סדר של תן וקח ולהגיע לפשרה מקובלת והגיונית. אז את הרפת כנראה שנקריב למען הסטריפ הגדול יותר שבחזית".
כמות המבנים שהעירייה החליטה לשמר די מפתיעה בהיקפה, או אולי לא מפתיעה בהתחשב בכך שרחובות היא אחת הערים הוותיקות בארץ. יערה ספיר, שכאמור יושבת בוועדה העירונית לשימור מבנים, חושפת את המספרים: "רחובות התחילה להכין תכנית מתאר לשימור. בתוך הטיוטה של התכנית יש רשימה של בערך 150 מבנים לשימור. אנחנו בוועדה מדי פעם מוציאים ומכניסים מבנים לרשימה, ומעדכנים מה כן ראוי ומה לא ראוי לשימור".
עד לפני כ-20 שנה, שימור מבנים היה הרבה יותר נדיר. מבנה ישן או מט ליפול היה נשאר כפי שהוא במקומו במקרה הטוב, או שהיה נעלם ובמקומו היה מופיע בניין מודרני במקרה הפחות טוב. אז מה קרה שפתאום צצה רשימה של 150 בניינים לשימור, ושברחובות יעקב ומנוחה ונחלה אפשר פתאום ליהנות מנוף אורבני עדכני של מבנים שהם גם בעלי צביון היסטורי וגם משופצים? יערה אומרת ששינוי בחקיקה גרם להשלכות מחייבות על פעולות העירייה בנושא זה. "לפני כ-20 שנה עשו לחוק התכנון והבנייה תוספת שאומרת שעיר או יישוב שיש בהם אתרים היסטוריים מחויבים לשמר אותם ומחויבים לייצר תכנית מתאר עירונית שקובעת מה ישמרו. כל רשות מקומית עם אתרים לשימור חייבת להקים ועדה לשימור אתרים. הוועדה לשימור בעיריית רחובות עובדת עם יועץ שימור מקצועי שנותן חוות דעת, בוועדה יושבת גם מהנדסת העיר וגם נציגה של הוועדה הארצית לשימור אתרים".
אם ישנו חוק לשימור מבנים, איך קורה שבכל זאת מבנים בעלי ערך היסטורי ונוסטלגי נהרסים מדי פעם?
"סעיף 77 ו-78 בחוק מגנים רק באופן חלקי על המבנים. הם יוצרים הקפאה של מצב המבנה, אבל לא מכריחים להחיל עליו תהליך של שימור וגם לא מונעים באופן אוטומטי הריסה או שיפוץ שלו. הם פשוט מחייבים לדון בנושא שלו בוועדות המתאימות ולהחליט. אם יש בבעלותך אחד מ-150 המבנים לשימור ברחובות ואתה רוצה להרוס או לשפץ אותו, אתה חייב לבקש אישור מהרשות המקומית. ישנם תמרורי אזהרה כמו הערת אזהרה בטאבו. אי אפשר לרוץ במסלול הרמזורים הירוקים הרגיל של הריסה או שיפוץ".
אחד הבתים לשימור שמעמדם הוקפא ושהבעלים שלו קיבלו סירוב בנייה הוא בית משפחת גור ברחוב מנוחה ונחלה. יערה מספרת על הדיון שהיה בוועדה בנושא הבית: "בית משפחת גור הוא הבית הגדול עם הקשתות היפות במעלה הרחוב. הבית נמצא בבעלות פרטית. אחד הבעלים רצה לעשות שם תמ"א 38 ולבנות מעליו, אבל הוועדה לא אישרה לו כי זהו בית לשימור מחמיר. מקרה שונה הוא של הבית בפינת הרחובות נורדאו ויעקב. את חלקו התחתון של הבית שימרו ואת חלקו העליון אישרו בוועדה לשפץ בצורה מודרנית. יש כאלו שאומרים שיצא לא מוצלח, כי זה שעטנז. בעיניי החלק התחתון מייצר את האווירה ההיסטורית והוא החלק שאותו רואה כל מי שמסתובב ברחוב".
150 המבנים לשימור מוגנים?
"המבנים לשימור לא יכולים להרגיש יותר מדי בטוחים במעמד שלהם, כי אין לגביהם תכנית סטטוטורית או חוקית. בשביל שתהיה תכנית כזו העירייה צריכה להגיש תכנית מתאר, ואז התכנית הזאת צריכה לקבל אישור בוועדה המקומית ואחר כך בוועדה המחוזית, ולעמוד בכל ההתנגדויות שיציגו בפני שתי הוועדות. בסוף כל התהליך הזה היא הופכת לתכנית חוקית. זהו תהליך מאוד ארוך שלוקח שנים ואי אפשר לצפות כמה שנים בדיוק".
איפה זה עומד היום?
"בעבר עיריית רחובות החלה בהכנת תכנית מתאר לשימור. בסביבות שנת 2010 היא עצרה בתהליך ולא המשיכה בו מכל מיני סיבות. בינתיים העירייה פיתחה תכנית מתאר כוללנית, שבתוכה הייתה גם תכנית שימור, אבל גם זו נעצרה ולא הושלמה. בשלוש השנים האחרונות עובדים על תכנית 'לב העיר', שלוקחת בחשבון גם את נושא השימור. זוהי תכנית ענק שמתייחסת לרבע משטח העיר. התכנית תוסיף בערך 8,000 יחידות דיור, תשנה גם את פני רחוב הרצל ותכלול מסלולי אופניים ומסלול לתחבורה ציבורית. התכנית הזו מורכבת ותדרוש כמובן שינויים תחבורתיים והתאמות של תשתיות. התכנית עוד לא הופקדה בוועדה, יש לה הרבה התנגדויות וקשה להעריך מתי היא תופקד".
יש מבנים שכבר נהרסו ושנחשבים להחמצה לדורות?
"בוודאי, יש למשל מבנה ברחוב רופין שנהרס כליל לפני שנה בלבד על ידי בעליו, בניגוד מפורש להחלטת העירייה ולמרות התערבות העירייה. בפועל אנחנו לא חיים בשוויץ, אז דברים כאלה קורים. לפני שנה, כשהבעלים התחיל להרוס את הבית לשימור, שמעתי על זה משכנים שלו. פניתי מיד לגורם המתאים בעירייה והעירייה הורתה בפירוש לבעל השטח לא לגעת במבנה. הוא עשה מה שבא לו והרס הכול. על המגרש שליד המבנה הוא בנה את ביתו, ואת המגרש שעליו עמד המבנה לשימור הוא הפך לחצר עם גינה. ומה קרה לו? בערך כלום. יש נגדו כתבי אישום אבל יש גרירת רגלים. בכל מקרה זה כבר אבוד.
"גם היה מבנה ברחוב מנוחה ונחלה פינת גורודיסקי, ליד בית האסמים, שנהרס לפני שהעירייה הספיקה להתערב. אני ראיתי במה עיני איך הרסו אותו כשלקחתי את הבת שלי לגן. מישהו שמע שהולכים לשמר אז הוא מהר מהר בא והרס אותו".
מבנה האסמים ברחוב יעקב (צילום: שמשון הל-אור)
שמשון הל-אור, תושב רחובות וצלם במקצועו, עוסק בין השאר בפרויקט אישי של צילום אתרים היסטוריים בעיר. במהלך השנים, בזמן שהוא תר אחר אתרים היסטוריים לצילום, הוא גם היה עד להרס של חלק מהם.
שמשון מספר מה משך אותו לפרויקט: "אני אוהב לצלם אווירה והבחנתי שבעיר יש המון אווירה סביב בתים ומבנים ישנים. ראיתי שיש הרבה 'פילים לבנים' שגם סביבם יש אווירה של פעם אבל לא משמרים אותם. באזור גלוסקין למשל, היה בניין שלדעתי היה ראוי לשימור אבל החריבו אותו ובנו במקומו בית משותף. יש עדיין צילום שלו בארכיון העיר. במקום בית משה סמילנסקי בנו בניין מגורים ושמו שלט שמזכיר שכאן היה הבית. זה מאוד חבל שזורקים ככה היסטוריה".
הבניין הניצב במקומו של בית משה סמילנסקי (צילום: שמשון הל-אור)
הכיתוב בסמוך לביתו של משה סמילנסקי לשעבר (צילום: שמשון הל-אור)
גם היום מי שמסתובב במרכז העיר ומביט סביב יכול לשים לב למבנים שנראים ישנים ונוסטלגיים. אלה אמנם עדיין עומדים על תילם ולא נהרסו, אבל הם גם זכו לטיפול לא הולם.
יערה ספיר: "אני לא רוצה שדברים ייהרסו סתם בשקט, והם כל הזמן נהרסים בשקט. בית יוספזון ברחוב יעקב, ליד הקצבייה, הוא הבית הראשון שנבנה ברחובות. הבית מהווה דוגמה טיפוסית לבתים הראשונים של העיר בחומרי הבנייה שלו וגם בחומה שמקיפה אותו. מישהו צבע את בית יוספזון בצבע ירוק, שזה מזעזע כי זה ממש לא נאמן למקור. בבית יוספזון העירייה החליטה להשקיע ולשקם, אבל לא לכל המבנים שמשחיתים בשקט יש מזל כזה. בפינת הרחובות הרצל ויעקב, מעל החומוסייה, ישנו מבנה לשימור. גם אותו צבעו וחיפו בצורה שלא מכבדת את עקרונות השימור. חנות להלבשה תחתונה תלתה מבחוץ פוסטרים של דוגמניות עם בגדי ים, מה שגורם למבנה להראות כמו רחוב החלונות האדומים באמסטרדם. לא יודעת אם זה יותר מצחיק או עצוב, אבל מה שבטוח זה פתטי".
ספיר גם מצרה על מה שקרה עם שני מבני הסילו הענקיים בשכונת שעריים, שהיו חלק ממפעל 'שפע און' ההיסטורי. לדבריה, שני מבני הסילו נועדו לשימור, אבל לדעתה השימור לא הצליח: "היזמים קיבלו את השטח ואיתו המון זכויות, שחלקן ניתנו גם תמורת ההבטחה שלהם לשמר את שני מבני הסילו בחזית המסחרית. בסוף שני מבני הסילו עברו תהליך קלקול במקום שימור. הנמיכו את שניהם, הם תקועים בין בנייני מגורים צפופים והם כבר לא משדרים כלום ממה שהיה, לא בצורה ולא במהות.
"גם 'ארמון קועטה' בשכונת שעריים נמצא כעת בתהליך של שימור, ולדעתי גם הוא מפוספס. התקינו רעפים שנראים כמו וילה רגילה של 'בנה ביתך'. לא השתמשו בחומרים הנכונים. מי שיעבור ברחוב יחשוב שזו סתם עוד וילה".
גם יערה וגם שמשון מזהירים מפני מה שנראה להם כהרס הצפוי מראש של מגדל השמירה ההיסטורי במזרח העיר, המגדל שאותו רואים כשנוסעים בכביש 40 מצומת ביל"ו לכיוון רמלה, בשטחים שמאחורי תחנת הדלק. יערה מתארת את חשיבותו של מגדל השמירה: "אם לא ישקמו את מגדל השמירה, תוך כמה שנים הוא ייהרס. המגדל הוא אייקון עירוני לא פחות מבית האריזה ומוזיאון הפרדסנות. הוא קיים משנת 1936 והוא בנוי הנדסית בצורה שהיא סופר ראויה לשימור. הסביבה של המגדל יכולה להיות מקום מאוד יפה לטייל בו בשבתות, לרוץ או לרכב על סוסים. בחורף נפרש שם שדה פרגים. כרגע זו מזבלה. הבעיה היא שאין לאף אחד אינטרס לשקם אותו, כי לא יבנו שם בית קפה או מסעדה".
שמשון: "מצב המגדל עגום. הוציאו את הסולם כך שאי אפשר לטפס מעלה, הכל מלא בגרפיטי ובזבל. אם הולכים לפרדסים רואים בתי אריזה עזובים ונטושים, למרות שהם העדות היחידה לפרדסים ולענף ההדרים שהיה פה פעם ושהיינו גאים בו. היום אין לו שום זכר חוץ מהמוזאון לפרדסנות".
יערה, דיברת על כך שאין לאנשים אינטרס לשמר מקום שאי אפשר לבנות בו בית קפה או מסעדה. על זה קמות ונופלות החלטות על שימור?
"מבחינתי לא רק שימור המבנה חשוב, אלא גם התוכן שיוצקים לתוכו. לא כול דבר צריך להפוך לבית קפה או למסעדה. אומרים שבבית דונדיקוב יעשו בית קפה, בבית האסמים רוצים בית קפה, באחד העם איפה שעומדים לשקם את המבנים גם רוצים בית קפה, ובבית העם כבר עשו בית קפה. אני חושבת שאם כסף ציבורי מושקע במבנה לשימור, אז מתבקש שהוא ישרת את הציבור כמבנה בעל ערך מוסף. שיהיו בו הרצאות, פעילות ציבורית, מוזיאון. מרכז שרונה בתל אביב הוא דוגמה למה שאני רואה כהחמצה. השקיעו שם מאות מיליוני שקלים בבניינים והפכו אותם לחנויות של סלולרי ומותגים. אני לא מצפה שיגורו שם אנשים גרמניים שירכבו על חמור וילבשו שמלה של איימיש, אבל שגם לא ייגררו לקיצוניות השנייה של עוד מרכז קניות ובילויים, או מה שאני קוראת לו דיסנילנד".
מבנה ישן המועמד לשימור ברחוב אחד העם (צילום: שמשון הל-אור)
רוצים להישאר מעודכנים?
הגנת הצומח
על מכון ויצמן כולנו רגילים להסתכל כעל מוסד אקדמי ומדעי, אבל גם בו מנשבות לא מעט רוחות היסטוריות. מעמדו ההיסטורי של מכון ויצמן לא תמיד היה מובטח וגם על שימורו התנהל קרב ארוך. יערה מספרת על המאבק הממושך: "במכון ויצמן יש הרבה מבנים לשימור, וגם עצים עתיקים וצמחייה לשימור. תכנית מתאר של מכון ויצמן התגלגלה איזה 9 שנים עד שאושרה וקיבלה אישור סטטוטורי. בהתחלה עשו שם כל מני דברים שלא עמדו בקנה אחד עם עקרונות של שימור ובמשך שנים המכון עשה מה שבא לו, עד שעצרו אותו ואמרו שצריך להכניס גם תכנית שימור לתכנית המתאר. המכון מצדו נעמד על הרגליים האחוריות ורצה חופש די מוחלט לגבי מה לעשות עם המבנים הישנים. הוועדה המחוזית לא אפשרה זאת, וגם המועצה הארצית לשימור אתרים התנגדה. היו גם התנגדויות של תושבים חובבי היסטוריה שנזעקו ודרשו הגנה, לא רק של המבנים אלא גם של העצים, הגנים והצמחייה. היום יש בתכנית המתאר של המכון פרק מאוד חזק של שימור, ובאמת במכון עצמו אפשר למצוא צמחייה ומבנים מוגנים שנשמרו".
מכון ויצמן (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
יש בעיר הרבה אתרים לשימור שניצלו בזכות התערבות תושבים שנזעקו להגנתם?
ספיר: "ישנם אתרים לשימור שניצלו ברגע האחרון בזכות ערנות של תושבים, שדאגו להתריע על הסכנה. המפורסם שבהם הוא המבנה של תחנת הרכבת הישנה, שנמצא בסמוך לזו החדשה. בטעות הרסו את המבנה של הרכבת ההיסטורית ואחרי שהבינו את הטעות לקחו אבן אחר אבן מהתחנה הישנה והצליחו לשחזר ולבנות אותה מחדש על יד המבנה של התחנה החדשה. אם הציבור לא היה מתעורר בזמן, התחנה הישנה הייתה הופכת לגל אבנים או שהייתה מגיעה לחצר הפרטית של מישהו. גם חלקים מבית העם כמעט ונעלמו במהלך השיקום והשיפוץ של היכל התרבות. כששיקמו את בית העם הסירו רעפים ישנים שהיו מיועדים לשימור ושמו אותם בצד. הרעפים הועלמו על ידי גורמים אנונימיים, שכנראה הכירו בערך שלהם וחשקו בהם. בעירייה לא ידעו על מה שקרה, אבל תושבים שמו לב והעלו זאת לשיח. כתוצאה מכך טיפלו בבעיה והצליחו לשמור על מה שנשאר מהרעפים וגם על עוד דברים יקרי ערך שהיו יכולים להיעלם בקלות.
בית העם – היכל התרבות העירוני רחובות (צילום: ג'ני גפטרשוטר)
"תושבים הם גם אלו שהצילו את האקליפטוסים האדירים והעתיקים שמוכרים לכולם מהכניסה הצפונית לעיר. כשהתחילו לעבוד שם לא סימנו מראש אילו עצים אמורים להישאר, באו דחפורים והתחילו להחריב אותם. תושבים התקוממו, באו למקום, הקימו צעקות ואז עצרו הכול. סימנו את העצים בצורה ברורה ושמו שלטים איזה עץ אמור להישאר ואיזה לא.
"גם אני באופן אישי הייתי מעורבת בהצלת מבנה לשימור ברחוב אחד העם, שעמד בפני החרבה בשל מקרה פשוט של חוסר תשומת לב. בזמן ששיפצו את הרחוב הקבלן הפך את המבנה לשימור למזבלה של חומרי הבניין שלו. התלוננתי ואז פינו את הזבל וגידרו את המקום כדי שהבניין לא ייפגע.
"מי שעובר ברחוב יעקב מול בית הספר סמילנסקי, מבחין בבית המטופח והיפה בעל הגדר האדומה והתריסים הצבועים שרואים שהם מפעם. הבית הזה עומד במקומו בזכות אנשים פרטיים, אלו שגרים בו. זהו בית שעדיין גרה בו המשפחה של המייסדים. הם דואגים בעצמם לשמור על הצביון שלו ועושים עבודה יפהפייה. כשהגיעו דחפורים לבנות את הבניין שלידו, המשפחה נלחמה שלא יפגעו בגדר שלהם".
יערה ספיר
ישנם תושבים בעיר שממש מתגייסים לשימור. כך נוצרה עמותת ש.מ.ר המורכבת מחברים ששורשיהם נעוצים ברחובות עוד מדור המייסדים. חברי העמותה פועלים בשיתוף עם העירייה כבר שמונה שנים למען שימור בית העלמין הראשון של העיר ברחוב גורודיסקי, שבו קבורים גם המייסדים. העמותה גם יזמה ועדיין מפעילה את פרויקט 'אמץ אתר'.
יושב ראש העמותה הוא עמוס דניאלי. אבות אבותיו מצד אמו ומצד אביו גרו בעיר ושם המשפחה דניאלי, ולפני כן דנילביץ, נישא בפי אנשי רחובות מאז שנת 1920. עמוס מספר מה הקשר שלו ושל חבריו לעמותה לבית העלמין הישן: "כמו כל רחובותי שורשי, לא מעט מבני משפחתי קבורים שם. הרשימה ארוכה – סבתא מצד אבי, שבעה דודים ושבע דודות, שתי אחיות ואח של סבתי מצד אמי. כרחובותיים ותיקים שמבקרים בבית העלמין, הרגשנו שצריך לעשות משהו עם העזובה שפשטה במקום. מצב המצבות היה בכי רע – מצבות היו מכוסות חזזית, שזו פטרייה שהתפשטה עליהן וכיסתה את הכתוב, מצבות נפלו ונסדקו והיו מצבות ששכבו על הארץ. אם זה היה באירופה היינו אומרים שזו אנטישמיות. מומחים קבעו שגם בבית העלמין ברחובות ישנן מצבות ייחודיות לתקופתן, כמו אילו שבבית העלמין טרומפלדור בתל אביב. פנינו לראש העיר שהסכים לבקשתנו להקים ועדה שכוללת גם חברי עירייה, גם חברים מש.מ.ר וגם אנשי חברה קדישא, שתקדם את הנושא ביחד עם המועצה לשימור אתרים. מאז, בשיתוף עם העירייה, שיפצנו את המעברים ואת התשתיות. את המצבות אנו לא משפצים, אלא משמרים. מחזירים אותן למצבן המקורי. בשיתוף עם אגף החינוך של העירייה הגיעו עשרות על עשרות של תלמידי תיכון עם מברשות ודליים, הסירו את החזזית וניקו את המצבות. היום כבר אפשר לקרוא את הכתוב עליהן".
עמוס יודע לספר את סיפורו של בית העלמין כפי שנלקח מיומנו של לוין אפשטיין, מהמפורסמים שבמייסדי העיר ומי שעל שמו קרוי גם אחד הרחובות בעיר: "יעקוב קרלינסקי, המת הראשון של העיר, נקבר בבית העלמין שנה לאחר היווסדה של רחובות. קרלינסקי נפטר בגיל 20 כשנפל מסוסו ושבר את המפרקת. הוא היה בחור צעיר ונמרץ שהספיק לתרום ולעשות הרבה ב-20 שנותיו. קרלינסקי כתב מכתב סוחף לחברת 'מנוחה ונחלה', מכתב שהיה אחת הסיבות שבשלן החברה השתכנעה לרכוש את אדמות רחובות. המייסדים בקשו לקבור את קרלינסקי באדמתו, אבל רופא העיר התנגד ואמר שלא טוב לקבור באמצע העיר. לוין אפשטיין נטל יוזמה, הוא הצמיד לנחלה שלו 5 דונם והפך אותם לבית עלמין, כך שבית העלמין הראשון הוא על החלקה של לוין אפשטיין".
תלמידי תיכון מרחובות מגלים את הכיתוב שעל המצבות בבית העלמין הישן שעמותת ש.מ.ר משקמת (צילום: ענת סקילי)
"אין כאן טובים ורעים מובהקים"
שימור מבנים הוא עניין מורכב ובעל אינטרסים לכאן ולכאן. לא תמיד מי שרוצה בשימור הוא מ'הטובים' ומי שלא דואג לשמר הוא מ'הרעים'. יערה ספיר מסבירה את המורכבות שבדבר: "שימור זו השקעה כספית מאוד גדולה שבעצם משיתים על בעל המבנה. אם יש למישהו בית בן 120 שנה והוא רוצה להרחיב אותו או לבנות עליו בית בן שמונה קומות ולהוריש אותו לכל הנכדים, הוא לא יכול לעשות את זה. מגבילים אותו מהרבה בחינות. הוא חייב להשתמש בחומרים מסוימים שתואמים את אלו שהיו פעם, ויש לכך עלויות גבוהות בהרבה בהשוואה לחומרים הרגילים של היום. בעצם הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה במגרש שלו. במזכרת בתיה למשל, שגם היא מושבה היסטורית, היו תושבים שירשו נכס מסבתא שלהם. חלקם רצו לשפץ אותו בשביל למכור ולהרוויח, וחלקם רצו להרחיבו בשביל לגור בו בעצמם עם משפחותיהם. מצד שני היו תושבים אחרים שראו את חבריהם ושכניהם הופכים את המושבה ההיסטורית שלהם לעוד חלקת נדל"ן והם התנגדו. הנטייה של המועצה הייתה להשאיר את הצביון של המושבה, אבל להפוך אותה למדרחוב מסחרי כמו בזכרון יעקב, שיהיו בו מסעדות וגלריות. גם לכך היו תושבים שהתנגדו, כי הם אמרו שהם לא רוצים שהבית שלהם יהפוך למוקד עליה לרגל לתיירים ושבימי שבת ידפקו להם על הדלת וישאלו אם הם מוכרים שמן זית ודבש. זאת אומרת שיש פה כל מיני סיטואציות מורכבות ומעניינות, ולכן מינו גורמים ציבוריים כמו הוועדה לשימור שמחליטים בסוגיות הללו ומנסים לראות את התמונה הרחבה".
אם כן, שימור הוא עניין מורכב שמעורבים בו אנשים פרטיים, יזמים, העירייה וגופים ממשלתיים כמו המועצה לשימור אתרים. פרויקט השימור הגדול ביותר שידעה על עתה העיר רחובות הוא ללא ספק בנייתו של היכל התרבות העירוני – בית העם ההיסטורי.
ספיר: "השטח היה בבעלות פרטית ואי אפשר היה לבוא לבעלים ולהגיד לו 'תקשיב, זה מקום מרכזי וחשוב היסטורית אז אנחנו לוקחים לך את השטח והמבנה לטובת הציבור'. היה שלב שכבר חשבו שבית העם ייבנה בכלל בגן המייסדים, בגלל שלא הגיעו להסכמה עם הבעלים והעסקה התעכבה הרבה שנים. בסוף הגיעו להסדר של ניוד שטחים, כמו שעשו בתל אביב, ונתנו לבעלים שטח שווה ערך במקום אחר.
"פרויקט שימור צנוע וקטן יותר בהסדר דומה הוא של בית יוספזון. גם שם נעשתה עסקה עם בעלי השטח. הבית היה בבעלות פרטית והעירייה רכשה את הבית ומכרה תמורתו לבעלים מגרש אחר. את בית יוספזון העירייה תשפץ ותהפוך למוזאון עם הרחבה מאחור".
בית יוספזון (צילום: שמשון הל-אור)
מה קורה כשמעורבים בתהליך יזמים?
"בדרך כלל העירייה מציעה זכויות בנייה תמורת שימור. כך היה עם בית האסמים שברחוב מנוחה ונחלה. היזם שבנה את הבניין המשותף שליד בית האסמים לקח על עצמו לשקם ולשפץ את בית האסמים, שעוד לא הוחלט למה הוא מיועד. גם ברחוב יעקוב נעשתה עסקה עם יזמים. באחד העם יש משני עברי הפסאז' הפתוח שני מבנים שהולכים לעבור שימור. בחצר היזמים בונים בניינים משותפים ובתמורה הם יממנו את שימור המבנים בחזית".
העירייה מקבלת עזרה במימון עלויות השימור?
"יש גם מקרים שבהם מתקבלת עזרה. בית הכנסת הגדול שוחזר ושוקם בעזרת תקציב ממשרד ראש הממשלה, כי הוא בגדר מורשת ציונית דתית, וגם בעזרת מקורות המימון של המועצה לשימור אתרים. אבל רוב הכסף הגיע מהעירייה".
בעירייה יש תמימות דעים לגבי המבנים המיועדים לשימור?
"לא תמיד. לדוגמה, עדיין לא הוחלט מה לעשות עם גן חסידה שהיה הגן הראשון בעיר ושבו נמצא כעת הארכיון העירוני. הארכיון במצב מאוד גרוע, אישרנו בוועדת הכספים תקציב לשפץ אותו אבל זה תקוע ולא קורה עם זה כלום. ישנם גורמים בעירייה שאומרים בואו נחזיר אותו להיות גן ילדים. אחרים, ואני ביניהם, מאוד מתנגדים להפיכתו לגן מחדש. הארכיון שלנו מאוד פעיל וארכיון הוא לא משהו סגור על מפתח ששומרים בו דברים בחושך. הארכיון שלנו הוא דבר חי, כל הזמן מגיעים אליו עוד חומרים, עובדים בו המון מתנדבים שיושבים וממיינים את החומר ומזינים אותו למאגר ממוחשב. מגיעים לארכיון תלמידי בתי ספר שבאים ללמוד, גם במסגרת פרויקט 'אמץ אתר', מגיעים חוקרים שעושים עבודות לאוניברסיטה. גן חסידה הנו מבנה היסטורי שנמצא במתחם היסטורי בסמוך לבית העם ולבית הכנסת הגדול, ולכן לדעתנו השימוש בגן צריך להיות גם בעל משמעות היסטורית, ומה יותר היסטורי מארכיון?".
לדעתכם העירייה עושה מספיק למען שימור הפן ההיסטורי של העיר?
"נעשו בעיר פרויקטים יפים מאוד ומושקעים מאוד, ביניהם בית העם, חידוש התשתיות ברחובות יעקב ובנימין, עבודות השימור שנעשו לאורך כל רחוב יעקב, ועוד. איפה שראש העיר נתן פוש, רואים תוצאות מצוינות. עם זאת, אני חושבת שיש דברים שפשוט נהרסים בשקט, יש דברים שלא מטופלים כראוי ומוזנחים ואפשר לעשות הרבה יותר".
עמוס דניאלי: "אני מכיר מניסיון אישי את מעורבותו של ראש העיר בשימור בית העלמין ואת האכפתיות שלו. הוא בהחלט ראש עיר שחשוב לו נושא השימור והוא פועל רבות למענו".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
תגובות