ביום ראשון הובא למנוחות יהודה בילוג בן ה-14 מרחובות, לאחר שביום רביעי שעבר הוא נסע עם חבריו לחוף הקשתות באשדוד ושם טבע. איריס אדר, מנהלת התחנה לטיפול במשפחה באגף לשירותים חברתיים בעיריית רחובות ליוותה את המשפחה מרגע הידיעה על הטביעה ועד לטקס הלוויה הקשה.
"שום דבר לא באמת מכין אותך למוות של נער צעיר" היא אומרת ומוסיפה, "האירוע התחיל ביום רביעי כשנודע לנו שנער נעלם בים בחוף אשדוד ומערך הכוננות של העובדים הסוציאליים התגייס כדי להגיע לחוף באשדוד, ללוות את המשפחה ולעשות הערכה ראשונית של איתור הצרכים שלהם. היינו איתם עד השעות המוקדמות של הבוקר".
"ביום חמישי מנהלת האגף, בת חן קרני, לקחה פיקוד וכינסה את כולנו בשעות הבוקר וחשבנו על מערך של כוננים שצריכים להיות זמינים למשפחה הזו. היה שם חוסר אונים מוחלט של ההורים, אולי כי הם פחות מסתדרים מבחינת השפה ורצינו לעזור להם בכל מה שרק אפשר".
מה אומרים במצב כזה? איך ניגשים למשפחה?
"קודם כל זו העבודה שלנו. זו משפחה של עובדים זרים שלא כל כך מבינים מה קרה ובכל דקה שעברה ידענו שהסיכוי למצוא אותו חי הולך ופוחת. מבחינה רגשית, זה היה מאוד קשה אבל נאחזנו איתם בתקווה. הם כל כך שבויים במצוקה שלהם, אנחנו הודענו למעסיקים שלהם על מה שקרה, היינו בקשר עם בית הספר של הילד וגם שם התעוררה מצוקה מאוד גדולה".
באמת הייתה תקווה?
"אנחנו ידענו שהסיכויים למצוא אותו חי אחרי כל כך הרבה זמן בים הם אפסיים. חששנו מאוד שהוא לא יצליח לשרוד אבל המצב של אי הוודאות הוא הכי קשה לעיכול. במקרה של גופה יש אפשרות להמשיך את האבל, לעלות לקבר, משהו להיאחז בו".
רוצים להישאר מעודכנים?
ואז הגיעה הידיעה על מותו.
"ביום שישי הגעתי לחוף הים שם פגשתי את המשפחה כשהם לבד בצד, בוכים וכבויים. הייתי איתם ודיברתי איתם, לאט לאט הגיעו חברים ומשפחה, בצהריים כבר חזרתי הביתה אחרי שהסברנו להורים שכדאי שילכו גם הם וינוחו בבית ויאגרו כוחות. ברגע שנכנסתי לביתי ברחובות ראיתי ידיעה שעלתה בתקשורת שסיפרה על מציאת הגופה, אז גיליתי שגם המשפחה גילתה על מציאת הגופה דרך התקשורת, בשלב הזה הקפיצו קצין משטרה ממשטרת הרחובות והגענו עם זהר בלום לבית המשפחה. חיזקנו אותם קצת ואז קיבלנו הודעה שצריך להגיע לאשדוד על מנת לזהות את הגופה כשהגענו לשם טרטרו אותנו ואז שלחו אותנו לאבו כביר. הם היו הרוגים לגמרי, כאב הלב שלהם ענק ואנחנו לא יודעים מה עושים בשלב הזה".
מה קורה אז?
"כשהגענו לאבו כביר בתחילה אמרו לנו שאי אפשר לזהות את הגופה ואחרי שעה ארוכה גייסו קצין משטרה ממשטרת יפו ורופא שהתגייס לעניין. פה הגיע השלב הקשה ביותר שהוא זיהוי הגופה. אני יודעת איך עוברים את זה אבל לעמוד ליד זיהוי גופה זה היה נורא. הגופה הייתה יומיים וחצי בים ולא ידענו מה אנחנו נראה, ההורים שניהם התעקשו להיכנס פנימה וזה היה רגע קורע לב. חיבקתי אותם במשך 20 דקות, היה להם קשה להיפרד הם אמרו מילות פרידה והיה שם המון בכי והתרגשות וזה היה באמת מחזה קורע לב. במוצאי שבת חזרתי למשפחה, בשלב הזה הבית היה מלא בילדים ותושבים שהגיעו ללוות את המשפחה, וזהר בלום במאמץ רב הצליח לארגן לילד את הקבורה וזה היה באמת נורא, באמת שום דבר לא מכין אותך למוות של נער צעיר".
ממלא מקום ראש העיר, מחזיק תיק החינוך, זהר בלום שליווה את המשפחה לאורך כל הזמן סיפר: "מיום רביעי בו קיבלנו את ההודעה הראשונה על כך שיהודה נעדר בים, אגף החינוך התגייס למען החיפושים וחיזק את ג'וסי וכריס היקרים. ביום שישי בצהריים, לאחר יום ארוך נוסף של חיפושים בחוף אשדוד התקבלה הבשורה המרה על מציאת הגופה. אני משתתף בצער המשפחה על האובדן. יהודה היה ילד מקסים, מצחיק ואהוב מאוד. העובדים הסוציאליים באגף לשירותים חברתיים ימשיכו ללוות את ההורים היקרים ויסייעו בכל הניתן".
ליאורה חדד
מקרה קשה. כל הכבוד לאגף לשירותים חברתיים על הטיפול הרגיש. איריס אדר כל הכבוד. מקצוענות.
תנחומים למשפחה
דימה
מצער מאוד. כל הכבוד לעוזרים.