קבוצת הפייסבוק ״איך אתה יודע שאתה רחובותי" על שמו של משחק עירוני משעשע, היא קבוצת דיון עירונית גדולה ומכובדת. השבוע עלה בה פוסט קצר וענייני בנושא עיר ודת, שהתייחס לדוכני חב"ד שנמצאים קבע בכניסה לבית ספר דה שליט. הנושא שנוי במחלוקת ונוגע בעצבים חשופים, אך בכל זאת הוא נושא ראוי לדיון.
למרבה המבוכה, כמה מגיבים מאד לא אהבו את עצם השיחה ומשכו אותה נמוך למטה. תחילה הופיע המזמור השחוק בהתייחס לכותבת הפוסט: "מוזמנת לעבור לתל אביב. להשתחרר מהצד הזה שכל כך מפריע לך ולשחרר אותנו מאנשים שרק יודעים להתלונן על כל דבר". בהמשך, כביכול בשם שמירה על היהדות ואהבת המסורת, נכתב: "מצחיק לחשוב שאבות אבותיכם נרצחו בשואה כי רק העזו להניח תפילין במשטרת הדעות והכפייה שהייתה שם. למעשה אתם לא רחוקים מהתנהגות בזויה זו", וגם "פוסט מריח אנטישמיות". הפליא לעשות חבר מועצת העיר שכתב: "די להסתה נגד חב"ד ומסורת ישראל". לבסוף, אחד המנהלים התערב בעדינות רבה, מחק שתי תגובות מתלהמות אף יותר מאלה, וביקש במחילה "אם אפשר לשמור על תרבות הדיון". לרווחת כולנו, בעשרות השעות שבאו אחר כך נמצאו מספיק משתתפים שקידמו את הדיון והתייחסו באופן ענייני יותר זה לזה, החליפו טיעונים לגבי אופי המרחב הציבורי הרצוי בעיר, שמירה על החוק, פלורליזם, חופש דת, חינוך וכפייה.
כידוע, שיח ברשת הוא שיח מועד לפורענות. היד קלה על המקלדת. יחד עם חופש הביטוי ננעצות החרבות. בקבוצה ציבורית נרחבת כזו זה מסוכן, גם בגלל הפגיעה האישית החמורה באדם עצמו, וגם בגלל האיום שהסגנון הזה מייצר עבור אחרים שרוצים להביע את דעתם. זה מסוכן גם משום שמבוגרים מהווים דוגמה לצעירים מהם.
אנשי החינוך עובדים קשה מאד בכל מערכות החינוך שלנו (ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי) על חינוך לערכים ודרך ארץ. הורים רבים שותפים לדאגה ולקושי שמייצרת ההתלהמות ברשתות. זה סגנון שצריך ואפשר לצמצם אותו. החובה מוטלת על מנהלי הקבוצות בפייסבוק, שמגדירים את גבולות השיח בקבוצה, ובמיוחד על כל אחד ואחת מאתנו החברים בה. זה דורש מהמשתתפים אומץ לב. לא קל לעמוד מול בריונות גם כאשר היא לא מופנית ישירות אליך.
רוצים להישאר מעודכנים?
התמודדתי פעם עם אתגר דומה במסגרת תפקידי כאחראית על לימודי האזרחות. יצרתי קבוצת שיח בפייסבוק של מאות רבות של מורים לאזרחות מכל המגזרים, שמתמודדים בכיתה עם הנושאים הנפיצים ביותר בחברה הישראלית. בצוות הניהול בזמנו עלה חשש כבד מפתיחת הקבוצה והיו שביקשו לשכנע שמוטב להימנע מכך. שיח ישיר ובלתי אמצעי הוא דבר מלחיץ מאד, הוא מחייב להתמודד עם תגובות ושאלות ישירות של כל אחד בכל שעה, וניהול השיחה לעתים יוצא מכלל שליטה. המחויבות לשמור על הוגנות וכבוד, וגם לייצר מרחב לחופש ביטוי, היא ריקוד מורכב.
האתגר גדול, אבל בזכות ניסיון עיקש לשמור על דיון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, יכול להיווצר שיח משמעותי והרווח גדול עוד יותר. הפייסבוק מאפשר לפגוש אנשים שבדרך כלל אין לנו דרך להחליף איתם דעות ומחשבות. כולנו חיים פחות או יותר בסביבת הדומים לנו. היהדות שאנו מכירים היום צמחה לאורך הדורות דווקא בזכות מחלוקות. השיטה הדמוקרטית מבוססת על אותו העקרון – ליבון חופשי של רעיונות מגן עלינו מפני קיבעון ועיוורון. שמירה על שוק דעות פתוח מאפשרת למקבלי ההחלטות וגם לכל אחד מאתנו לרענן את הדרך, לבחון את עצמנו, להיבנות ולהשתפר.
יעל גוראון, ילידת העיר רחובות – דור ראשון. אמא לשלושה. שועלת רחוב ותיקה. פעילה חברתית ומומחית בנושאים של חינוך, תרבות ועירוניות חדשה.
מייל להודעות ותגובות: [email protected]
יעל גוראון (צילום: מיכאל פיש)
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
ענבל
אני מסכימה איתך יעל, עם כל מילה. אכן תגובות כאלה לפוסט שמעורר דיון אינן ראויות בעיני.
רק אבקש להוסיף כי פעמים רבות התלונות על התלהמות מופנות כלפי הצד הדתי/המסורתי/הימני. אני לא חווה מספיק ביקורת כלפי פוסטים/תגובות פוגעניים מהצד החילוני/שמאלני. יתכן כי בתגובות אלו הפוגענות יותר סמויה ולפעמים מתובלת במילים גבוהות.
אני לא דתיה, נגד כפייה דתית וגם לא בעד דוכני חבד מחוץ לבית ספר, אבל לעיתים אני מרגישה מתגובות מסוימות, כאילו אנשים משתמשים ב "אתאיזם" כדת קיצונית בפני עצמה שמבטלת כל גישה אחרת. במקום לדבר על רצונות וצרכים שיכולים להתקיים במקביל, יש אמירות איומות על חרדים/דתיים. לפעמים בבוטות לפעמים במילים כאילו מכובדות אך שהשנאה מורגשת היטב. וכשאחרים מגיבים לכך בכעס, המתנגדים לדת פתאום מתקרבנים מבלי לקחת אחריות גם על דרך פעולתם.