אמיליו מוגילנר, יוצר, איש רוח ואמן רחובותי, נותן לציבור הזדמנות מיוחדת להכיר את יצירתו יוצאת הדופן. באחרונה, בפתיחת תערוכה במוזיאון שלו ברחוב בר כוכבא 18 שבשכונת שעריים, צייר מוגילנר על בד גדול של שניים על שלושה מטרים תוך שהוא עוצר את נשימתו. היצירה הסתיימה רק כשהאוויר בריאותיו נגמר.
עוד לפני הציור החדש פרי ידיו של מוגילנר לעיני המבקרים, אפשר היה לסייר במבנה בן שלוש הקומות, שמשמש גם כסטודיו של אמיליו וגם כמוזאון שהוא מתחזק בכוחות עצמו. המקום מלא בכ-1,500 יצירות מקוריות שלו, רבות מהן מרתקות וגדולות ממדים. חלק מהיצירות עשויות מחומרים ממוחזרים ובהן חלקים רבים ושונים של מערכות חשמל או מחשבים, שנהפכות ביחד לדמויות בדיוניות כמו דרקון או פרצוף. השילוב הזה מעביר את הקהל חוויה של יציאה מהמיקרו אל המקרו, ומהבלתי אישי והטכנולוגי אל האישי והפרטי.
אמיליו מספר שהיצירה בנשימה אחת היא המצאה שלו. שיטה מקורית שהוא פיתח לפני כ-16 שנים. "מבחינת האקט האמנותי זהו אחד האקטים הגבוהים ביותר בעולם האמנות, ששייך לזרם האקשן פיינטינג (Action painting) באמנות הפלסטית", הוא מסביר. "היצירה בנשימה אחת היא התחברות של החומר עם הרוח והיא מראה מה קורה בהתחברות הזאת. ככל שאני מצייר על משטח גדול יותר הזמן שלי מתקצר, בגלל שהתנועה דורשת יותר נשימה וחמצן. ככל שאני מצייר על מרחב קטן יותר יש לי יותר זמן.
"משאבי הטבע מקבילים באקט היצירה שלי לנשימה. אם אנחנו מייצרים הרבה תוצר, שזה כמו ליצור על משטח גדול, אז אנחנו צריכים הרבה משאבים של הטבע, כמו שאנו זקוקים לעצים לנייר. הבעיה היא שלהרבה משאבים לוקח הרבה זמן להתחדש ואנחנו לא מספקים לטבע את הזמן שנחוץ לו להשתקם וככה מבזבזים אותו. למשל, יש לנו בולדוזרים שכורתים יערות בצ'יק-צ'ק, אבל אנחנו לא מחכים עד שהיערות יצמחו מחדש. יש לנו הרבה חומר ומעט מאוד זמן, בניגוד לעבר שהיה לנו מעט חומר והרבה זמן".
אמיליו מוגילנר
אמיליו מסביר איך היצירה שלו מסמלת גם קשיים שבהם אנו נתקלים בחיי היום יום בעידן המודרני: "החומר, כשרוח האדם מתחברת איתו, יכול לבוא כגולם הקם על יוצרו. אנחנו הגענו עם ההתפתחות הטכנולוגית לשילוב גבוה ביותר של חומר ורוח, לכן יש לנו מכשירים משוכללים כמו טלפונים סלולריים ואופניים חשמליים, אבל אם המכשירים האלו נופלים לידיים לא מיומנות אז הם מזיקים, כמו שילדים רואים בסלולרי דברים שעדיף שלא יראו, או שהם יושבים כל היום מול המחשבים. כמה תאונות דרכים יש בגלל האופניים החשמליים?!".
חקירת שיטת הנשימה האחת שהחלה לפני כ-16 שנים הייתה ממושכת ולוותה לדברי אמיליו בסכנה, עד שהוא חש שהביא אותה לידי שלמות. אמיליו על התהליך: "בהתחלה שיחקתי על גבולות החיים. פעמיים איבדתי את ההכרה והתעלפתי, פעם בשידור חי בערוץ עשר ופעם על הבמה בבית החייל. היום אני כבר לא מוביל את עצמי לגבול הזה, כי החקירה שלי הסתיימה, אבל זו הייתה הדרך שלי להארה של מהי הנשימה האחת ומה המשמעות שלה".
היום אמיליו מלמד את היצירה בנשימה אחת לבוגרים, כשיטה להשתחרר מכבלים ומעצורים. "בתהליך מאוד קצר אפשר ללמד בן אדם להפוך לאמן באמצעות הנשימה האחת. המומנטום ומה שיוצא ממך בנשימה אחת הוא נטול אגו או בלימה. זה ממש נטו אתה, זו הקונסטרוקציה של הנפש. פיקאסו אמר שלקח לו 40 שנה ללמוד לצייר כמו ילד, אז מספיקה נשימה אחת בשביל זה".
אמיליו גם מלמד ילדים דרך עצירת נשימה על המגבלות האקולוגיות של כדור הארץ. "לא משנה כמה הכיתה פראית, כשאני נותן להם משימה לעצור את הנשימה כולם משתפים פעולה. מכאן אנחנו מגיעים ביחד בקלות להבנה למה משאבי הטבע מוגבלים כמו הנשימה שלנו ושצריך לתת להם זמן להתחדש".
רוצים להישאר מעודכנים?
"רוצח שכיר ירה בי בגב מטווח מטר"
כבר שנים ארוכות שאמיליו ממשיר ליצור ולצייר על אף שהוא איבד את יד ימינו בנסיבות יוצאות דופן שעלו לכותרות בשנת 2001. בתקופה זו אמיליו הקים וחי בחווה אקולוגית שעל גבול רחובות ונס ציונה, ונאלץ להתמודד לדבריו הן עם הרשויות שרצו לפנות אותו כדי לאפשר בנייה במקום, והן עם עבריינים שהיו גנבי חולות.
על האופן שבו איבד את יד ימינו מספר אמיליו: "איבדתי את יד ימין בניסיון לעצור את גנבי החולות הכי גדולים באזור המרכז. פעמיים שלחו לי רוצח שכיר לסטודיו. בפעם הראשונה יצאתי מזה בנס, אבל בפעם השנייה נכנס לי רעול פנים לבית ובזמן שאני חשבתי שזאת אשתי הוא ירה בי בגב מטווח מטר. כתף ימין עם כל הזרוע נתלשה".
איך ממשיכים ליצור ולצייר אחרי מקרה כזה?
"אחת הסיבות לכך שאני יודע שיש לי מה להביא לעולם, זו הדרך שבה ניצלתי. אחרי שירו בי נסעתי בטרמפים לבית החולים והגעתי אחרי 40 דקות. חייתי אז בחווה האקולוגית ולא היה לי טלפון או שביל גישה נוח. הרופאים בבית חולים אמרו שזה בכלל נס שניצלתי, כי אין כמעט מי שיוצא חי מפגיעת חזה כזאת".
מאז אותו מקרה המשיך אמיליו לצייר וליצור. עבודה אחת שלו המוכרת לכל תושב ברחובות היא החנוכייה שניצבת במרכז העיר, בכניסה לגן המייסדים בפינת הרחובות הרצל וביל"ו, שגובהה תשעה וחצי מטרים. לעומת החנוכייה הענקית, במוזיאון שלו מוצגת יצירת מיניאטורה יחידה במינה של חדרו של הרבי מליובאוויטש. האמנית שיצרה את המיניאטורה למדה עם אמיליו באותו בית הספר ברחובות כשהיו ילדים. "האמנית עבדה על המיניאטורה שנתיים וחצי ויצרה מבנה זהה ברמה של ספר לספר. זה כאילו ממש נמצאים בחדר של הרבי", הוא מספר. "את המיניאטורה הזמין ממנה מיליונר דתי, אבל הוא נפטר ממחלה בטרם הושלמה היצירה והיצירה נשארה אצלה. עכשיו היא מוצגת במוזיאון".
אחד ממקורות ההשראה של אמיליו הוא חבר הנפש שלו ברגר מלך, יוצר בן 93 שחלק מיצירותיו מעטרות את המוזיאון של אמיליו. בין עבודותיו יצירות ענק מחומרים מהטבע הישראלי, דוגמת זרעים ועלים. אמיליו מספר כי הוא נמצא כעת במשא ומתן עם מוזיאון ארץ ישראל לפתיחת תערוכה של ברגר.
בפתיחת תערוכתו של מוגילנר נכח ברגר כאורח כבוד ואמיליו הנרגש הציג אותו והסביר את חשיבות ואת גדולת יצירתו: "הוא אמן גדול שהיצירות שלו צריכות להיות תלויות בכנסת ישראל. ביצירה הוא מכניס את כל חיו בגרעין של דגן. הוא מעולם לא פגע בטבע, לא טס במטוס בשביל לא לזהם ולא רכש רכב. הוא נוסע לכל מקום באופניים או ברכבת".
אמיליו, שחי ברחובות רוב חייו ומגדל בה ביחד עם אשתו את ילדיהם, מספר מהי רחובות בשבילו: "הגעתי מארגנטינה לרחובות בגיל חמש. למרות שהסתובבתי בכל העולם, רחובות תמיד הייתה העיר שחזרתי אליה, לא יודע למה. אחרי כל השנים אני חש כלפי העיר מחויבות. העירייה צריכה לשמר את האמנים הטובים שלה ולא לתת להם לברוח. יש פה מספיק אמנים בעלי יכולת אדירה וברמה בין לאומית".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
תגובות