רייזי קירשנשטיין: "גם אם לא הצלחתי להציל את אח שלי, אני אעזור לילדים אחרים"

רייזי קירשנשטיין היא דמות ידועה בעיר רחובות. בכל פעם שהיא יוצאת מהבית לענייני היום יום, עוצרים אותה עשרות אנשים ומנצלים את ההזדמנות לומר שלום, לומר תודה ולהתייעץ. הסיבה: ב-14 השנים האחרונות רייזי עזרה למאות משפחות מהמגזר החרדי והחילוני למצוא פתרונות ומסגרות לילדים בעלי קשיי למידה וקשיי התנהגות. רייזי, אישה חרדית בת 37, חוללה בעיר שינויים מהותיים בתחום החינוך והצרכים המיוחדים, וכן בקידום נשים – בעיקר חרדיות. כל זאת בעשר אצבעותיה ובשיתוף עם גורמים שונים בעיר, ובראשם ראש העירייה רחמים מלול, עליו היא מלאה בשבחים.

הפעילות החברתית והציבורית של רייזי החלה כאמור לפני כ-14 שנים, אז היא הקימה את הגן הראשון לחינוך מיוחד במגזר החרדי, בשיתוף מחזיק תיק החינוך זהר בלום. כיום היא מנהלת גני חינוך מיוחדים תחת קהילת קרעטשניף, היא הקימה את עמותת 'חיוך של"ו' שמספקת ייעוץ וטיפול למשפחות, ילדים ובני נוער בעלי צרכים מיוחדים, היא מפעילה סדנאות שבועיות להעצמת אימהות, היא פותחת קבוצה להעצמת אבות, מייצרת כנסים גדולים שנתיים בשיתוף פעולה עם קופות החולים והעירייה, יושבת בפורומים בכנסת ועוד.

אצל רייזי אין רגע דל ובכל יום כמעט נולד פרויקט חדש שמצטרף לקודמיו. בשבועות האחרונים, למשל, פנו אל רייזי מספר מפלגות וגיששו בנוגע לשילובה בבחירות הארציות, ורק לאחרונה בזכות קשרי הערכה וקשרים אישיים שרייזי יצרה עם בכירים במשרדי הממשלה, היא הצליחה לתאם פגישה וביקור בעיר עם שלושת הסמנכ"לים של משרד העבודה והרווחה. במקביל לכל העשייה הציבורית, רייזי בעלת ארבעה תארים, ביניהם תארים בחינוך מיוחד ובמשפטים. היא אם לחמש בנות ורעייתו של מרדכי.

רייזי קירשנשטיין והמשפחה

תגל זילברמן, פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול CBT, ייעוץ והדרכת הורים ילדים ומתבגרים, עובדת בכל הארץ ולא אחת היא משתפת פעולה עם רייזי, עליה היא אומרת: "יש לה גדלות נפש ועם כל ארבעת התארים שלה והניסיון המקצועי שלה היא מסתכלת לאנשים בגובה העיניים. היא מושיטה יד ויושבת שעות על גבי שעות עם כל מי שזקוק לעזרה, והכול בצניעות ובענווה. היא הקימה קליניקה שמאפשרת למעוטי יכולת לקבל טיפול ויעוץ הכי מקצועיים במחיר אפסי, בשיתוף קופת חולים. אני רואה מה היא עושה למען אנשים מאחורי הקלעים והיא לא לוקחת קרדיט. היא עושה הכל לשם שמיים וכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב. יש לה ברכה, היא פשוט מלאך".

בריאיון עם רייזי לרגל יום האישה הבינלאומי, ניסינו להבין מאין נובע הרצון לעסוק בפעילות הציבורית והיכן הכל התחיל.

רייזי: "ברור שיש פה משהו אישי. אין השבע מבין את הרעב. עלינו לארץ מפריז כשהייתי בת עשר. הייתי בת בכורה למשפחה עם 11 ילדים. אבא איש שב"כ לשעבר שחזר בתשובה. ההורים היו שליחים של חב"ד בפרברי פריז וגדלנו על נתינה ועזרה לזולת, כמקובל בחב"ד. הרבי נתן ברכה לחזור לארץ, וכמו כל החוזרים לארץ חשבנו שהאדמה קדושה והכול ורוד והכול יפה. כשהגענו, וזה היה לפני 25 שנה, היינו צריכים להתמודד עם הפער התרבותי והקשיים הכלכליים.

"אח שלי היה ילד קצת שובב, לא חריג במיוחד, אבל אז לא הייתה מודעות איך לטפל בזה ולא טיפלו כמו שצריך. עם הזמן המצב שלו הדרדר יותר ויותר. לא הבינו מה יש לו, זרקו אותו ממסגרת למסגרת, הוא קיבל מכות מהילדים, קיבל טיפול תרופתי שלא התאים לו והתנגד לטיפול. ככל שהוא התנגד המצב נהיה יותר ויותר גרוע, ובשל טיפול לא מתאים בעיות ההתנהגות שלו גברו והוחמרו ולא ידענו איך להתמודד. כשהוא היה בן 12 הבית כבר לא תיפקד. ההורים שלי היו עסוקים בלשרוד עם אחי, אמא שלי כל החיים בילתה בין מוסדות טיפוליים קשים שלא שיתפו את ההורים בטיפול. הפרנסה נפגעה, כי שני ההורים היו צריכים לטפל בילד ולרוץ ממוסד למוסד, לא ידענו מה הזכויות שלנו כמו ביטוח לאומי, או אפילו על זכותנו להתנגד לטיפול. כשהפרנסה נפגעת זה משפיע על כל הבית, גם על הזוגיות בין ההורים שלא רגועים ולא יודעים מה יהיה מחר – ישחררו אותו או לא, יזרוק חפצים או לא יזרוק חפצים. כך מצאתי את עצמי בגיל ההתבגרות, הגיל הכי יפה שלי, עסוקה מהבוקר עד הלילה בלתפקד כיד ימינה של אמי, לבשל, לאפות, לנקות ולטפל באחים".

כבר אז ידעת שתעסקי בנושא הזה בחייך הבוגרים?

"כבר בגיל צעיר, כשראיתי מה קרה לאח שלי ואיך זה השפיע על כל המשפחה ועל אבא ואמא שלי, אמרתי לעצמי שאני צריכה לעבוד בתחום של החינוך המיוחד. אמרתי לעצמי שגם אם לא הצלחתי להציל את אח שלי, אני אעזור לילדים אחרים. אני יודעת שאסור להתייאש מילד ואסור למחוק אותו ולהגיד 'אין לו סיכוי', אפילו אם איש מקצוע אומר שאין לו סיכוי".

היכן אח שלך היום?

"אחי לא במצב טוב בלשון המעטה. הוא משלם על הנזקים שמערכת הבריאות, הרווחה והחינוך עשו עמו לאורך כל הדרך והחמירו את מצבו במקום לתת מענה לקשיים שלו. ברור לי שאם זה היה קורה היום אחי לא היה מגיע למצב שאליו הגיע, הוא היה משתלב בקהילה ומממש את היכולות שלו".

לא קל לחשוף את המקרה הפרטי של אחיך. מה גרם לך לפרוץ את השתיקה?

"התביישנו בזה והרגשנו אשמים, למרות שלא היינו אשמים, עד שהבנתי שאנחנו לא צריכים להתבייש. האשמה היא לא עלינו. פתאום ראיתי שיש הרבה אנשים כמונו ופתאום ראיתי את הכוח שיש לי בתור הורה ובתור אחות לשאול ולדרוש לקבל תשובות. מי אמר שמורה, רופא או מנהל מחלקה תמיד צודק? הרי יש לו כל כך הרבה מקרים והתמודדויות. אני מאוד מעריכה את העבודה שלהם, אבל יש הצפה של מקרים ולפעמים ישנה קבלת החלטות לא נכונות".

ספרי לנו על 'חיוך של"ו'.

"אני ראיתי במו עיניי מקרים של ילדים שאני ליוויתי, שברגע שמצאו להם מסגרת מתאימה, מסגרת מכילה עם או בלי טיפול תרופתי, המצב של הילד השתנה פלאים וכל הבית השתנה. ילדים צריכים אבחונים מדויקים וטיפול מתאים, בשיתוף מוסדות החינוך והמשפחה. לכן הקמנו את עמותת חינוך של"ו. אנחנו בקשר עם קופות חולים שנותנות אבחון וייעוץ באמצעות איש מקצוע במחיר שווה לכל כיס. לפעמים אתה לא יודע מה יש לך מתחת לאף, מה הזכויות שלך ומה אתה יכול לקבל בעלות אפסית. אחר כך אנחנו עוזרים לילד למצוא מסגרת מתאימה, ואם צריך אנחנו בקשר עם מנהל בית הספר והצוות שלו. לרוב הם משתפים פעולה ומשנים גישה".

רייזי קירשנשטיין והילדה שושנה ציפורה הלומדת בגן לחינוך מיוחד

את גם מעניקה העצמה והדרכה להורים. למה זה חשוב?

"הבנתי על עצמי עם מה שעברתי עם אחי, מה זה בעצם לתת ביטחון להורים. להבין שקודם כל את לא לבד ושיש מענה, שאת לא אשמה במצב של הילד. יש דברים שהם נולדו איתם, או דברים שקרו בגלל שלא קיבלו טיפול נכון, ואף הורה לא נולד עם תואר שני ביד. במערכת לחוצה כמו שיש במדינת ישראל, עם המצב הביטחוני והמצב הכללי, לפעמים קשה למערכת לקבל החלטות נכונות בשיקול דעת מלא, אבל מה שעומד מאחורי זה הן הנפשות של הילדים שלנו. ומי צריך להפעיל שיקול דעת? אנחנו ההורים. אנחנו צריכים לדאוג לילדים שלנו, לשאול שאלות: מהי המסגרת, האם היא מתאימה, האם הטיפול התרופתי מתאים, האם יש בכלל טיפול רגשי. הכול בנועם. צריך ללמוד ולדעת להיות ערני, לאו דווקא להילחם, לאו דווקא להאשים את המערכות. זה התפקיד שלנו, ההורים, להבין ולברר ולהיות מעורבים, ואנחנו לא צריכים לפחד".

לך יש כעת ילדה עם הפרעת קשב בגן. לא מזמן היא נקלעה אחרי שעות הגן למצב שהבהיר לך את הצורך במועדוניות יום – דבר שאין כרגע במגזר החרדי.

"ברוך השם הבת שלי נפלה על גננת מדהימה והיא מקבלת את כל העזרה מאנשי מקצוע, אבל מרגע שהגן נגמר אין לה לאן ללכת. הילדה לא הסתדרה עם צוות הצהרון ויום אחד ברחה מהמסגרת. הגננת רודפת אחריה חצי קילומטר, תוך שהילדה חוצה צומת מאוד מסוכן. הילדה רצה למשרד שלי. לא יודעת איך בגיל 5 היא זוכרת איפה המשרד של אמא. פתאום אני רואה את הבת שלי באה אלי, מתנשפת כולה עם העיניים הכחולות שלה, ואני שואלת אותה 'מה את עושה פה, איך הגעת לפה', ואז אני רואה שאחריה מגיעה הגננת בוכה ואומרת 'היא ברחה'. לא ישנתי כמה לילות. זה היה נס. היא חצתה צומת סואן והשם ישמור מה היה יכול לקרות לה. רבע שעה לאחר מכן קיבלתי הודעה שהיא לא יכולה לחזור לצהרון. זה מה שמאיץ בי לעזור לעצמי וגם לילדים אחרים. בימים אלו חיוך של"ו יצא בפרויקט בשיתוף גורמים ארציים ועירוניים, ביניהם 'הפלטורמה', לגיוס מתנדבים לחונכות לילדים עם צרכים מיוחדים ולאחיהם. אבל זה לא מספיק, צריך דחוף מועדוניות יום לילדים מהחינוך המיוחד".

רייזי קירשנשטיין

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

עקבו אחרי דף הפייסבוק של ערים

כאשה חרדית את נתקלת בהתנגדויות מהממסד הדתי או החילוני?

"ברחובות יש משהו מיוחד. אני פעילה בעיר כבר 14 שנה ויש לי שיתופי פעולה מדהימים עם כל הקהילות של המגזר הדתי חרדי, כולל הספרדי, הליטאי, החסידי, וגם עם המגזר החילוני. כולם מאוד קשובים, משתפים פעולה, נותנים לך את המקום שלך ומכבדים מאוד. אף פעם לא זלזלו בי ולא אמרו את אישה, להיפך. רחובות היא דוגמה לכל הארץ וזה מתחיל מהראש. יש לנו ראש עיר חרדי שיודע לקדם חיים בהרמוניה של חילוניים ודתיים. לכל אחד יש מקום ואף אחד לא פוגע באף אחד".

במערכת הבחירות האחרונה היו לא מעט קולות שהתנגדו לראש העיר רחמים מלול.

"יש לנו ראש עיר מדהים. אנשים פעילים ואנשים שעובדים בחינוך ויודעים את האמת מעריכים אותו ואוהבים אותו, ולא סתם העיר הזו התקדמה. הוא כמו אבא שאומר 'אני איתך' ונותן את הכוח ושואל מה את צריכה. הורים סיפרו לו שהם רוצים ללכת לגן של רייזי, והוא מייד חיפש להכיר אותי בעצמו ושאל מה אני יכול לעשות. הוא לא אומר לא לדבר ואני לא מבינה איך בן אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה. הוא מגיע לכל אחד, ואפשר לחשוב שרחובות זה קיבוץ של מאה משפחות. את לא מאמינה שיש פה 150 אלף תושבים".

רייזי קירשנשטיין עם רחמים מלול ובתו

מספרים שדוד שלך מקורב לרב דוד אבוחצירא ושהרבה לפני הבחירות לרשות המקומית הרב העביר לך מסר על מלול. מה בדיוק היה שם?

"לפני שנה הלכתי וביקשתי ברכה למלול. נורא כאב לי שהוא הרגיש לא טוב עם כאבי גב, כי ידעתי כמה הוא עזר לאנשים וכמה מסירות יש בו. הלכתי לרבי עם הדוד שלי, שמאוד מקורב אליו. עוד לפני שדוד שלי סיים לומר לרבי את שמו של רחמים מלול, רבי דוד אבוחצירא אמר: 'איש חסד, תהיה לו בריאות, יהיו לו עוד קדנציות, כמה שהוא ירצה. יש לו שמירה מיוחדת מלמעלה'. אז אפילו לא ידעו שרחמים מלול ממשיך. רק הרבה אחרי זה, בערב פסח, הוא הודיע שהוא מתכוון להמשיך. אבל מי שהולך עם האמת שלו ועוזר לאנשים באמת, אלוקים גומל לו. אני אמרתי שאני הולכת עם ראש העיר וזה היה כאילו קצת סיכון, כי הוא לא אמר שהוא ימשיך. זה היה נראה שאחרים מצליחים מאוד, אבל לא משנה שהיו מועמדים אחרים והכול היה נראה ורוד, לא משנה שאמרו לי רייזי בואי לכנסת, לא משנה שאפילו איימו עלי. אני לא זזתי מהקו שלי ואני הולכת עם הברכה של רבי דוד אבוחצירא ועם האמונה שלי, עם התורה, כי זה מה שמחזיק אותי, ועם אדם בעל ערכים שבהם אני מאמינה".

עם כל העשייה וההצלחות שלך, לא לחינם היו מי שרצו לראות אותך בעצמך בפוליטיקה. מה זה עושה לך?

"אני יודעת ששום דבר לא שלי. הכול מאת השם. אם אלוקים נתן לי מתנה – כישרון לנהל וכישרון להבין את האנשים – זה שלו. אז אני לוקחת את הכישרון ונותנת אותו לאנשים, אני בוחרת לתרום. היום אתה יכול לחשוב שאתה למעלה, אבל מחר, השם ישמור, אתה יכול לעבור בכביש ואתה כבר לא פה. אנשים אומרים לי 'וואי רייזי, איזה יופי, את מצליחה, את נפגשת עם בכירים בכנסת ובממשלה, יש לך תארים', אז אני עונה להם 'שום דבר. אני אפר ועפר כמו כולם'".

רייזי קירשנשטיין וחברת הכנסת גילה גמליאל

מה חשוב לך לקדם, בין אם בתוך או מחוץ לפוליטיקה?

"מועדוניות ובית ספר לילדים מהמגזר החרדי עם צרכים מיוחדים וילדים על 'קו התפר'. ולמסד את כל הפעילות שלי תחת מרכז יום למשפחה. הבעיה הכי קשה היום היא ש-13 אחוזים מתוך בעלי הצרכים המיוחדים הם בעלי לקויות קשות ו-87 אחוזים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב והתנהגות. בעלי הלקויות הקשות מקבלים מענה עד השעות המאוחרות של הצהריים, הם יודעים את זכויותיהם ויש להם הכרה ממחלקת הנכויות ברווחה. יתר 87 האחוזים, אלו שעל קו התפר, לא מקבלים מענה מספק לצרכים שלהם.

אני גם רוצה לקדם חוק העדפה מתקנת ולהביא את החוק מצרפת שמחייב כל מעסיק להעסיק בעלי צרכים מיוחדים לפי אחוז מסוים, או לרכוש ציוד ממפעלים מוגנים. אני פועלת לקדם תעסוקה לנשים במגזר החרדי, ונשים בכלל, ואני רוצה לקדם עולים חדשים כך שיקבלו את כל הכלים להשתלב בחברה ובתעסוקה. אני אמשיך לעשות כל מה שאני יכולה למען האמת שלי".

רייזי קירשנשטיין וסמנכ"לית משרד הרווחה אלין אלול

איפה את רואה את עצמך בעתיד?

"לאן שהקב"ה יוליך אותי. אני מבינה שבשביל לקדם ולשפר את מה שחשוב לי ברמה המערכתית והארצית, עליי להיות במקום משפיע ולצאת מאזור הנוחות. כיום ידוע שיש למגזר החרדי השפעה רבה והוא יודע להשמיע את קולו. יש תכניות רבות מטעם המדינה והג'וינט לאיתור מובילים ומובילות חברתיות מקרב המגזר במטרה לשלבם במערכת הציבורית, הארצית והמקומית".

זה אומר שבעתיד נראה אותך בפוליטיקה הארצית?

"תמיד טוב לשמוע וליצור קשרים טובים ושיתופי פעולה, אך יחד עם זאת אני אם לחמש בנות שצריכות אותי ויש לי עוד הרבה מה לעשות ולקדם בעיר האהובה עלי, רחובות".

רייזי קירשנשטיין באחת מוועדות הכנסת

רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון