אם חוקר מכוכב אחר היה נקלע לאצטדיון כדורגל, ודאי היה מופתע לראות המוני אדם קמים לפתע כאיש אחד, מוחאים כפיים ושואגים בהתלהבות. אם היה מצליח לשוחח עם האוהדים בשפתם, היו אלה מספרים לו כי הם שמחים על שער שהובקע. בדומה לנחשול האוהדים, הבחינו חוקרים בשנות ה-90 בדפוס מיוחד של פעילות עצבית בחולדות: עשרות אלפי תאי עצב המתפרצים יחד בעוצמה באזור המוח המכונה היפוקמפוס. אולם, בשל מגבלות שפה מובנות, לא הצליחו החוקרים לדובב את החיות כדי להבין מה מתחולל במוחן בעת האירוע. באחרונה הצליחו מדעני מכון ויצמן למדע למדוד את אותן התפרצויות עצביות המכונות אדוות היפוקמפליות בבני אדם, וחשפו את חשיבותן כמנגנון עצבי המעורב ביצירת זיכרונות ובשליפתם. ממצאים אלה מתפרסמים היום (חמישי) בכתב-העת המדעי Science.
פרופ' רפי מלאך מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן: "מדובר באירוע מדהים בעוצמתו ובמהירותו. התפרצות מתוזמרת של כ-15% מתאי ההיפוקמפוס ש'יורים' בבת אחת וביחד בתוך כעשירית שנייה. ממש מופע של זיקוקין דינור עצבי. אירוע כה דרמטי אינו מוכר מחלקים אחרים של המוח.
מאז התגלו התפרצויות אלה בחולדות, הן משכו עניין מחקרי רב ונחשף כי הן מאפיינות מצבי שינה ומנוחה וממלאות תפקיד מרכזי בזיכרון המרחבי של מכרסמים וביכולות הניווט שלהם. רק באחרונה התגלה כי פעילות חשמלית קבוצתית זו מתרחשת גם בהיפוקמפוס של קופים ובני אדם במצבי ערות, אך עד כה לא היה ידוע באילו תפקודים קוגניטיביים היא מעורבת.
להבדיל ממכרסמים, היתרון הגדול של מחקר מוח בבני אדם הוא היכולת לתקשר ולהבין מה מתחולל אצלם בתודעה בכל רגע נתון. החיסרון, לעומת זאת, הוא שכדי להקליט את הפעילות המוחית בהיפוקמפוס של בני אדם נדרשת מדידה פולשנית תוך גולגולתית. תלמיד המחקר איציק נורמן, מקבוצתו של פרופ' מלאך, שהוביל את המחקר הנוכחי בשיתוף עם פרופ' אשש מהטה וקבוצתו ממכון פיינשטיין למחקר רפואי בארצות הברית, התגבר על המכשול באמצעות גיוס נבדקים העוברים ממילא בדיקה פולשנית כזו מסיבות רפואיות. מדובר בחולי אפילפסיה שאינם מגיבים לטיפול תרופתי, ולכן מושתלות במוחם אלקטרודות במיקומים שונים במטרה לאתר את המוקד האפילפטי ולנתק אותו באופן כירורגי. חולים אלה מתנדבים מרצונם החופשי להשתתף בניסויי מוח, בזמן שהם ממתינים בבית החולים להתרחשותו של ההתקף האפילפטי.
רוצים להישאר מעודכנים?
במהלך הניסוי ראו הנבדקים תמונות צבעוניות ועשירות בפרטים, והתבקשו לזכור אותן בצורה מדויקת ככל האפשר. חלק מהתמונות הציגו דיוקנאות של אישים מפורסמים (מברק אובמה ועד אומה תורמן), וחלקן הציגו תצלומי נוף של אתרים מוכרים (מפסל החירות ועד מגדל פיזה). בהמשך, לאחר מטלת הסחה קצרה ובזמן שעיניהם מכוסות, הנבדקים התבקשו להיזכר בתמונות שראו ולתארן לפרטי פרטים. לאורך כל הניסוי הוקלטו במקביל הן הדיווחים המילוליים של הנבדקים והן הפעילות המוחית שלהם. הקלטת הפעילות המוחית נעשתה באמצעות אלקטרודה שמוקמה בהיפוקמפוס ואלקטרודות נוספות שמוקמו בקליפת המוח.
מתוך המחקר של פרופ' רפי מלאך
ההצלבה בין הפעילות המוחית שנמדדה באמצעות האלקטרודות ובין דיווחי הנבדקים, העלתה שורה של ממצאים מרתקים. ראשית, התגלה כי להתפרצויות תפקיד מהותי בהיזכרות. כשנייה או שתיים לפני שנבדק החל לתאר תמונה חדשה, נרשמה עלייה משמעותית בקצב שלהן. כמו כן, התגלה כי ההתפרצויות בהיפוקמפוס משחזרות את תוכן התמונות בזמן ההיזכרות. תמונות שהניבו יותר התפרצויות בזמן הצגתן, הניבו בהתאמה יותר התפרצויות בעת ההיזכרות בהן. בחינת הפעילות המוחית שנמדדה בקליפת המוח הראתה כי ההתפרצויות בהיפוקמפוס מסונכרנות עם הפעילות המוחית באזורי הראייה שבקליפת המוח, שבהם שמורים ככל הנראה פרטי הזיכרון החזותי. יותר מכך, ידוע כי אזורי הראייה "מתמחים" בקטגוריות ראייתיות, למשל קיימת בהם הפרדה בין ייצוגים של בני אדם לייצוגים של מקומות. בהתאם לכך, כאשר הנבדקים נזכרו בברק אובמה, או לחלופין במגדל פיזה, ההתפרצויות שלהם היו מתואמות עם עלייה בפעילות העצבית באזור הרלוונטי בקליפת המוח.
נורמן מסביר: "נחשפה כאן תזמורת של כמה אוכלוסיות תאי עצב הפועלות בתיאום ברגע ההיזכרות, כאשר ההיפוקמפוס בתפקיד המנצח. הגילויים מרחיבים במידה רבה את ההבנה הקיימת בנוגע לתפקידו של ההיפוקמפוס ולאופן פעולתו. הם מדגישים את החשיבות של פעילות עצבית קבוצתית, נוסף על התכונות הייחודיות של כל תא עצב בנפרד שהודגשו בעבר. יש פה פריצת דרך בהבנה של מנגנוני זיכרון במוח האנושי. יצירת זיכרונות, שמירתם ושליפתם תלויות אמנם בתהליכים רבים נוספים, אך בשל 'הדרמה המוחית' של ההתפרצויות המסונכרנות, אפשר בהחלט להעריך שזהו מנגנון מפתח בתהליך ההיזכרות".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
תגובות