בכל עיר בישראל, וגם ברחובות, ישנם קשישים עריריים שאין להם איש בעולם. המצוקה הנובעת מהשילוב של זקנה ובדידות צורמת אף יותר בתקופה של חגים משפחתיים כמו חנוכה. על פי נתוני שירותי הרווחה ברחובות, ישנם בעיר כ-100 קשישים עריריים מוכרים. איציק הכוהן, פסיכותרפיסט שגדל ומגדל את משפחתו ברחובות, מנסה להקל במעט על סיטואציית החיים הקשה של אותם קשישים ויצא ביוזמה פרטית להדליק נר עם קשיש ערירי. בינתיים הצטרפו לאיציק 24 תושבי העיר שמתכוונים להגיע עם ילדיהם או בגפם להדליק נר באחד מערבי החנוכה עם קשיש, ולצורך כך גייס איציק חנוכיות ונרות שאותם הוא יחלק למתנדבים שנרשמו ליוזמה, ביחד עם הדרכה והכנה למפגש. התקווה של איציק היא להאיר מעט את ימי החג עבור הקשישים, והתקווה הגדולה יותר היא שייווצר קשר אישי עם הקשיש, כך שניתן יהיה לזהות חסכים או מחסור בביגוד, באוכל או באמצעים בסיסיים אחרים ולספק אותם.
איציק, איך גילית על היקף הקשישים העריריים ברחובות?
"אשתי עובדת במרכז היום לקשיש של עמותת ע.ל.ה. שם היא הכירה קשיש ערירי שמגיע למרכז שלושה ימים ואין לו אף אחד בעולם. אשתי התחילה לבשל לו אוכל ואני התחלתי להגיע לגלח אותו. אז ביררתי עם הרווחה וגילתי שיש עוד 100 כאלו ברחובות, שהם עריריים לגמרי. פניתי לרווחה והם לא הסכימו לתת את שמות הקשישים, כי אני אדם פרטי ולא גוף מוכר. יצרתי קשר עם הג'וינט ופעלתי דרך הקרן לידידות, שנפגשו עם הרווחה. הם הסכימו להתקשר לכל אותם 100 קשישים, לשאול מי מהם מעוניין להשתתף בפרויקט ולמסור לי רק את פרטי הקשר של אלו שרוצים. כרגע יש לנו 33 קשישים ו-23 משפחות".
מה מביא אדם עסוק לפתוח ביוזמה שדורשת השקעה של זמן ומרץ?
"מגיל 10 הייתי חבר של מישה גליקסמן, איש זקן שהיה ערירי. טיפלתי בו עד גיל 22. הייתי צריך לקלח אותו, להאכיל אותו וגם לקבור אותו. הקשר הזה השאיר בי חותם. הייתי ישן אצל מישה, מבלה איתו ימים ושעות, מטייל איתו, יושב לידו וצופה בו כשהיה משחק שחמט בתחנה המרכזית הישנה בעיר. במשך שנים מישה היה סגן אלוף העולם בשחמט והוא לימד אותי לשחק. הייתי מביא אותו לארוחות שישי אצל ההורים ואמא הייתה מבשלת לו אוכל כל השבוע".
איך ילד בן 10 הגיע בכלל לצור קשר עם קשיש?
"היה לו בית נורא מיוחד ברחובות, ברחוב ז'בוטינסקי, כמה רחובות מהיכן שגרתי. הבית הזה נורא סקרן אותי, כי אלו היו שני איגלואים עם שני פיקוסים ענקיים מקדימה. פעם לא היה כסף לבנות אז פשוט ניפחו בלון ושפכו עליו מלט. הבית קיים עד היום, החצר מגודרת, אבל אפשר לראות אותו מהצד. בהתחלה הצעתי לו לנכש את העשבים בגינה, כי היה לו דונם אדמה. עבדתי עם טוריה. אחר כך עיבדתי עבורו גינת תבלינים כדי להישאר שם. לאט לאט נוצר בינינו קשר שהתעבה והתחזק. בגיל 22 התקשרו אלי מבית החולים שהוא נפטר. דאגתי למצבה ולהלוויה".
איציק מספר על המון חוויות משותפות עם מישה, שהזיכרון שלהן מלווה אותו עד היום. אחד מהזיכרונות הללו הוא מה שאירע בערב פסח כשאיציק היה בן 17: "נאלצו לאשפז את מישה בבית חולים. בערב ליל הסדר התקשרו אלינו מבית החולים והודיעו שמישה ברח. אחי ואני חיפשנו אותו כל אותו היום עד הערב וממש עשר דקות לפני ארוחת ליל הסדר מצאנו אותו בדרום העיר. מסתבר שמישה הלך את כל הדרך ברגל אל בית הוריי ולבסוף חגג איתנו את ליל הסדר".
מה יהיה על הקשישים העריריים לאחר חנוכה ובתום הפרויקט הנוכחי שלך?
"הפנטזיה שלי היא הרבה יותר גדולה, שיהיה להם איפה לחגוג חגים, שייווצר קשר ושיזמינו אותם לארוחות ערב. אולי לאחר מכן גם מישהו יראה שחסר להם, נניח, מכשיר חשמלי, יספר לנו על זה ונגייס את אותו מכשיר. יחד עם זאת צריך להבין שאנשים עריריים עשויים להיות חשדניים, אז חשבתי בואו נתחיל עם חנוכה, נביא לאנשים משפחות שידליקו איתם נר, בשאיפה שאולי אפילו שני אחוז מהמשפחות יישארו איתם בקשר".
עו"ד שמואל בר דאנזאן, מי שעתיד להחזיק את תיק השירותים החברתיים בעירייה, הצטרף ליוזמה עם בניו ואשתו. ל"ערים" הוא אומר: "מאוד משמח שיש אנשים כמו איציק הכוהן ברחובות. אעשה כל שביכולתי לקדם את הפרויקט הרחב של איציק מתוך תיק השירותים החברתיים ודרך הרווחה. נבדוק כיצד אפשר ליישם זאת בצורה הטובה ביותר".
איציק מסכם: "נשמח לשיתוף פעולה עם אנשים שרוצים לתרום מזמנם ולהדליק נר בחנוכה עם קשיש/ה שנחשבים עריריים. אנו נפגשים לצורך הסבר קצר וחלוקת חנוכיות ונרות במוזיאון לאומנות הסביבה שברחוב בר כוכבא 18 ברחובות, ביום רביעי ה-5.12 בשעה 17:00. משם נלך לבתים של הקשישים להפיג להם את הבדידות. צריך להירשם מראש בטלפון 0525288884".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
תגובות