"עם ילד אחד בכיסא גלגלים ואחד אוטיסט כל העיניים עלייך. אין לי דקות לבזבז על עצב או על מה יגידו"

תמי אייזיק שיפמן, רחובותית מלידה, היא אישה שמחה ויפת תואר עם עיניים מלאות אור. במבט מהצד איש אינו יכול לשער באילו עוצמות התברכה האישה הזו, שמתמודדת מדי יום עם מציאות לא פשוטה כלל וכלל.

תמי, המשמשת כמטפלת זוגית ומשפחתית מצליחה, מוזמנת לעתים קרובות לתכניות טלוויזיה, להרצאות בפני יחידות צה"ל, במשטרה ובפורומים מכובדים אחרים. היא נשואה לאביחי, האיש אותו היא מגדירה "הגבר שלי למסע החיים הזה" ומגדלת עמו שני בנים מקסימים: רואי בן ה-21 שלוקה בשיתוק מוחין, מרותק לכיסא גלגלים ולא יכול ללכת או לדאוג לעצמו פיזית, ואיתי בן ה-16 שמאובחן כאוטיסט ברמת תפקוד נמוכה ולא מדבר, אלא מבטא הברות בלבד. בנוסף, בשנים האחרונות גילו כי תמי חולה בסרטן השד. היא אמנם התגברה עליו לאחר הקרנות, אלא שאז גילו כי היא נשאית של גן סרטן השחלות והיא נאלצה לעבור ניתוח להסרת מערכת הפריון.

בריאיון מיוחד שערכה עם 'ערים', מסבירה תמי כיצד למרות כל הקשיים היא מצליחה לחיות בשמחה גדולה ולגדל משפחה מאושרת ואוהבת.

"אני אוהבת להיות פה, אוהבת את החיים ומבינה שהם חד פעמיים", תמי מבהירה כבר בהתחלת הריאיון. "רוב האנשים לא מרוצים ממה שיש להם. אתה רוצה עוד חופש, או בית יותר גדול, ומרוב שאתה כל הזמן במרדף אחרי האושר אתה לא עוצר לשנייה להבין שאתה כבר באושר. אתה מחכה שהאושר יגיע, אבל הוא כבר פה".

הגישה הזו בטח באה לידי ביטוי גם במסגרת המקצוע שלך כמטפלת.

"בוודאי. לפעמים אני פוגשת כמטפלת זוגות שמספרים שהילדים שלהם לא מפסיקים לריב ושהם כבר קורסים. אני אומרת להם שזה החלום שלי שהילדים יריבו. גם עם חיילים זה קורה. רואי, הבן הגדול שלי, הוא בן 21 ואחרי שנתיים וחצי שהוא התנדב בחיל האוויר הוא סוף סוף הצליח להתחייל כרגיל. אני מגיעה הרבה לבסיסים ואני רואה את החבר'ה ב-ש.ג, כולם מבואסים טילים. אני אומרת לעצמי, הבן שלי שנתיים וחצי נלחם בשביל להיות איפה שאתם, זה היה החלום שלו להצטלם בבקו"ם עם חוגר ביד. אני מקווה שאחרי שאנשים שומעים אותי הם מעריכים טיפה יותר את מה שיש להם, גם אם זה רק ליום אחד".

תמי אייזיק שיפמן ובנה רואי בבקו"ם

שם ההרצאה שאת מעבירה על במות רבות ברחבי הארץ הוא 'המפתח לחדר כוחות הנפש'. את יכולה לזקק לנו כיצד מוצאים את המפתח הזה?

"כשרואי היה בן עשר הוא אמר לי משפט מאוד חכם. הוא אמר שהוא לא ילד בעייתי, אלא הוא ילד שיש לו בעיות. זה משפט גאוני בעיני, כי מה שהוא אמר זה שהוא לא קורבני. גם לנו יש בעיות, כמו לכולם, אבל אלו רק בעיות. המפתחות לכוחות הנפש הם לעשות זום אין ולזקק את הרגע, לקחת אותו ולהגיד 'כיף לי, טוב לי, נעים לי'. צריך להתאמן בזה כמו שמאמנים שריר. זה שריר של שמחה, של פרופורציות, של אמונה בדרך שלך, של הבנה שהחיים פה הם זמניים וחד פעמיים".

הבנים של תמי חיים, בדומה לה, חיים מלאים ושמחים. בנה הבכור רואי (21) משרת בחיל האוויר לאחר שבמשך שנתיים וחצי שירת בחיל על תקן מתנדב ורק באחרונה גויס כחייל מן המניין והתחיל בשירות סדיר – דבר שגרם לאושר של כל בני המשפחה.

רואי והוריו נאבקו על חיולו, עד שהצליחו והוא גויס במסגרת פרויקט 'גדולים במדים' לשילוב בעלי מוגבליות בצבא. ההצלחה של רואי הביאה את שגריר ארצות הברית בישראל ואת היועץ האישי של נשיא ארצות הברית טראמפ אל הבסיס של החייל הטרי, בכדי להיפגש עמו וללמוד כיצד אפשר לאמץ גם באמריקה את פרויקט 'גדולים במדים'.

תמי מספרת כי לאורך כל חייו רואי שימש דוגמה מאלפת לאיך אפשר להתגבר על מוגבלויות ולעשות מה שאתה רוצה ושואף אליו. "רואי כמעט תמיד למד במסגרות רגילות, יש לו המון חברים וחברות, הוא עשה בגרות בתיאטרון בתיכון למדעים ברחובות, היה מדריך בנוער העובד והלומד בקן חבצלת והיה בעל המוגבלויות הראשון בארץ שיצא לקורס מדריכים צעירים על כיסא הגלגלים".

בואי נחזור קצת אחורה. איך הגבת כשגילית שבנך הבכור סובל משיתוק מוחין?

"רואי נולד פג וכשהיה בן שבעה חודשים אמרו לנו שהוא יישאר עם שיתוק מוחין. שם התחיל החלום ושברו. את נכנסת להריון וכולך בפנטזיה אחת גדולה על ההורות שלך ועל איזה עגלה תקני, ואז פתאום התינוק שלך נכנס לאינקובטור. שם קיבלתי שטוזה בפעם הראשונה. בפעם השנייה קיבלתי שטוזה כשאיתי היה בן שנתיים וחצי וגילו שהוא אוטיסט. זה היה שבר גדול מאוד, בעיקר מפני שלפני 14 שנים לא הייתה מודעות לאוטיזם וזו הייתה בושה. ברגע הראשון את רוצה לא להיות יותר, רוצה להיעלם לגמרי".

איך בכל זאת מתגברים על בשורות כאלה, שלמעשה אומרות שהבנים יישארו בעלי נכויות כל חייהם?

"בעלי ואני החלטנו שאם רואי ואיתי קיבלו כל אחד מהם מתנה של חיים, אז אנחנו כהורים הולכים לעשות הכול כדי שזה יהיה הכי טוב שיש. אחרי השוק שחטפנו כששמענו על הנכות של רואי, עברנו תהליך מהיר והחלטנו שרואי יגדל כרגיל, כמו כולם. שלא יהיה משהו שהוא ירצה לעשות והוא לא יעשה בגלל הנכות שלו. החלטנו שאנחנו ננהל בית שיהיה שמח, מלא באהבה ומלא באנשים. ההחלטה היא אם אתה מנהל את הנכות או שהנכות מנהלת אותך.

"אנחנו עושים הכול גם עם איתי, שהולך איתנו לכל מקום – למסעדות, לבתי קפה, לים, לברכה, לתיאטרון, לסרטים ולטיולים, גם בחו"ל. הבנים כל הזמן מארחים ומתארחים והחיים שלהם מאוד רגילים למרות הנכויות הלא קלות. יש המון הומור בבית, אין מסכנות. זה לא בית מסכן, יש לנו בית שמח".

איתי, שאינו יודע לדבר, מצליח להביע אהבה? את מצליחה לתקשר איתו?

"איתי מראה אהבה. אני לא חושבת שאוטיסטים לא מראים אהבה. אנחנו מתקשרים הרבה במגע ואני מצדי מדברת איתו כל הזמן על הכול. הוא מבין הכל, רק לא עונה. הוא ממזר רציני, שובב כזה. אחחח, איזה ילד זה, איזה ילד קסום, זה טוב לב מהלך, אין דברים כאלו. זה ילד מתנה. איתי הוא ילד שכל הזמן מחייך והוא באמת ילד טוב ושמח. הוא אהוב מאוד, מקבל המון אהבה והמון חום. אני רואה עוד אוטיסטים ואני בטוחה שהם באו לעשות משהו טוב בעולם הזה. אני חושבת שהם מפיצי טוב בעולם. הם באים ללמד אותנו איזה שיעור, כי הם לא מבינים קומבינות, אין בהם שום רשעות או נוכלות, או ערמומיות. הם פשוט טובים".

תמי אייזיק שיפמן והבן איתי

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

עקבו אחרי דף הפייסבוק של ערים

התגברת על סרטן השד ולאחר מכן עברת ניתוח להסרת השחלה, הרחם והחצוצרות. ההתמודדות במקרה הזה הייתה דומה?

"את עושה תהליך של אבל על אובדן הפנטזיה. זה שהוציאו לי רחם ושחלות זה אומר שאני לא אהיה אמא לילדים שהם לא מיוחדים. אני כורתת את הסיכוי של להיות אמא שוב".

את לא מגיעה מרקע דתי. מהיכן את שואבת את האמונה ואת הכוח להמשיך ולשמוח?

"אני מאמינה באלוהים, אני מאמינה בישות הזו. אמרתי לבעלי אביחי שאני בטוחה שכל ילד שהיה מגיע אלינו, גם ילד שלישי וגם ילד רביעי, היה ילד עם צרכים מיוחדים. אולי כי אנחנו עושים את זה טוב, אולי כי אנחנו מצליחים לתת להם חיים טובים ומאושרים למרות הכול".

אביחי הוא אדם אופטימי כמוך?

"אביחי הוא באמת אחר. יש לו גישה אחרת לחיים והוא הופך כל קושי לקליל. כלום לא קשה לו. הוא חושב שמה שיש לנו בבית זה בכלל לא מיוחד. אנחנו חברים מאוד טובים לפני הכול, לפני שאנחנו זוג ולפני שאנחנו מאהבים. יש לנו מסע חיים לא פשוט והוא האדם היחיד שאני רוצה לעבור איתו את המסע הזה".

כיצד הסביבה מגיבה לסיפור שלכם?

"אני כל החיים הייתי ילדה חנונית רחובותית. תמיד עניין אותי מה יגידו עלי והטריד אותי איך אני נראית מהצד. רואי ואיתי לימדו אותי שלא מעניין מה אומרים. כשאת נכנסת למקום ציבורי עם ילד אחד בכיסא גלגלים ואחד אוטיסט, כל העיניים עלייך. ואנשים מסתכלים אם תרצי ואם לא תרצי. אז מה?! אז אני לא אלך למסעדות איתם בגלל שאנשים יסתכלו?! את צריכה שתהיה לך היכולת להיכנס בראש מורם ובגב זקוף. זו יכולת שאת עובדת עליה, שמקורה מהמקום שאת מבינה שאלו רגעים שלא חוזרים. שאין לי דקות לבזבז על עצב או על מה יגידו. יש לי מלאי זמן מוגבל ואני מחליטה איך אני מבזבזת אותו".

מה עוד הבנים "לימדו אותך"?

"למדתי מהם שאני יודעת לאהוב בלי תנאים בכלל. להיות בן אדם יותר טוב ומכיל. הם לימדו אותי שמה שקורה אצל אחרים לא מעניין. מה יעזור לי להסתכל על הדשא הירוק שלהם? הוא אף פעם לא יהיה שלי. יש לי את הדשא שלי ואני אעשה אותו ירוק. עוד דבר שהם עשו, זה שהם האטו לי את הקצב. אני מאוד מהירה במחשבה ובקצב חיים. למדתי תואר ראשון בגיל 24 ותואר שני בגיל 27, אבל הקצב של רואי ואיתי הוא לא כמו שלי אז למדתי להרגיע".

את לא מרגישה לפעמים שהיית רוצה גורל אחר?

"יש לי ילדים מדהימים. הם ילדים משמחים ובאמת הם מקסימים. ילדים נכים זו לא מתנה, סרטן זה לא מתנה, ומי רוצה חיים עם בעיות? אף אחד. זה לא כיף בעיות, זה כיף שהכל סבבה, אבל אני יכולה להגיד שלא הייתי מחליפה את הבנים שלי באף ילדים רגילים. אם הייתי צריכה לבחור הייתי בוחרת בדיוק את אותם חיים, עם אותם ילדים ואותה משפחה ואותו הבעל".

רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון