"מאז ומתמיד חלמתי להיות מעצבת. אהבתי להתלבש שונה עוד באתיופיה"

"מאז שהייתי ילדה באתיופיה הייתי משנה ומסדרת אחרת את הבגדים המסורתיים", מספרת שוש מלקו (38), ששנים ארוכות אחרי אותה תקופה הגשימה את חלומה, הפכה למעצבת אופנה ופתחה ברחובות סלון כלות ושמלות ערב. והכל בדחיפה ובתמיכה מלאה של בעלה ארז (39) ושל שני ילדיה, ברוק בן השמונה ומלני הבכורה בת העשר, שמתרגשים ביחד איתה.

שוש מספרת כי מאז שהייתה ילדה נשבתה בקסם הבדים: "מאז ומתמיד חלמתי להיות מעצבת. אהבתי להתלבש שונה. עוד באתיופיה, בתור ילדה קטנה, הייתי לוקחת את הבגדים המסורתיים של אמא ושל האחיות הגדולות שלי, משנה אותם, מסדרת אותם וקושרת אותם קצת אחרת. עכשיו, יותר מ-20 שנה אחרי, יש לי עסק שבו אני מעצבת שמלות ערב ושמלות כלה בעצמי".

ביקור במקום מגלה שתי קומות עם מקלחת בקומה השנייה להתרעננות עבור הכלות שמגיעות, בוק צילומים מדוגם עם מיטב עיצוביה ובקיצור – סלון שמלות וכלות מושקע עד הפרט האחרון.

מאיפה הגיע האומץ לפתוח את העסק?

"את הדחיפה להעז ולהגשים את החלום קיבלתי מבעלי ארז. הוא הרגיש שהגיע הזמן להשקיע את כל החסכונות שלנו בזה. אני גידלתי את הילדים ולמדתי והוא תמיד עבד קשה וחסך. הוא טבח מאז שהשתחרר מהצבא. גם בבית הוא הבשלן, הוא מבשל מדהים לכל המשפחה.

"כשדיברנו על המהלך הזה אני נלחצתי מההשקעה הכספית הגדולה, גם בלימודי העיצוב עצמם שערכו למעלה משנתיים, וגם בסלון. אמרתי לעצמי שאתפור בבית, אהיה תופרת של תיקונים, ואנסה לבטא את היצירתיות שלי כך עד כמה שאפשר. אבל לארז היו תכניות גדולות וטובות יותר. הוא אמר לי: 'אל תדאגי, נסתדר, אני אתך. את תגשימי את עצמך'".

שוש מלקו והמשפחה (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

היום, כשארז ושוש יושבים זה לצד זו בסלון החדש, הם לא נראים לחוצים כלל וכלל. למעשה הם נראים פשוט מאושרים.

ארז: "ברוך השם כבר יש לקוחות וזה רק עניין של זמן. אני ממש לא מודאג, היא תצליח".

שוש: "הנשים שבאות מפרגנות ונותנות לי כוח. הסלון הוא מבצע משפחתי משותף, גם הילדים מזרימים תמיכה".

ארז: "הילדים מתרגשים ושמחים. הם אומרים לה כל הכבוד אמא, את מוכשרת, תהיי גאה בעצמך".

שוש, ארז, ברוק ומלני בפתח העסק (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

מאיפה השמות המיוחדים שנתתם לילדים?

שוש: "ברוק נקרא על שם אבי זכרונו לברכה. זה דווקא שם אתיופי מאוד מקובל ומשמעותו להיות ברוך. מלני הוא באמת שם מיוחד שהגיע אלי בהפתעה. אחרי שילדתי התקשרה אלי מלי, בת אחותי, לבית החולים ושאלה אותי אם כבר בחרתי שם לילדה. עניתי לה שעדיין לא. היא אמרה לי שהיא חשבה על שם -מלני. קפצתי בהפתעה ואמרתי למלי שבחיים לא שמעתי על שם כזה. מלי אמרה לי – בגלל שאני אוהבת אותך אני רוצה שהאותיות מהשם שלי יהיו בשם של הבת שלך".

הקהילה האתיופית ברחובות מפרגנת על העסק החדש?

ארז: "מאוד. לכבוד פתיחת הסלון עשו לנו חשיפה בערוץ הטלוויזיה האתיופי. היו לסרטון 5,800 צפיות". שוש: "יש לנו בפייסבוק קבוצה של העצמת נשים אתיופיות. יומיים אחרי השידור בטלוויזיה כבר היו לי 400 לייקים לדף של הסלון. גם כתבו לי הרבה מילים טובות. הקהילה האתיופית ברחובות היא בכלל מאוד מגובשת ותומכת. כולם מגיעים לחתונות של כולם ואם חס וחלילה יש שבעה כולם יגיעו לנחם ויביאו איתם אוכל".

מתי עליתם לארץ?

שוש: "הייתי בת 12. הלכנו ברגל דרך סודן וזה לא היה פשוט. סודן היא מדינה עוינת. מדינת ישראל דאגה שנעבור את המסע הזה בשלום ואני יותר ממעריכה את המאמץ שהשקיעו בנו, זה בכלל לא מובן מאליו. אם היינו נשארים באתיופיה אני לא חושבת שהיה לנו טוב שם עכשיו המצב שם קשה".

יש בך געגועים לאתיופיה?

"אני אוהבת את אתיופיה והיה לי חלום לחזור לבקר שם. אחרי שארז ואני התחתנו טסנו לשם לירח דבש. אמנם לא הגענו לכפר שבו גדלתי, אבל היינו באדיס אבבה. אבל אחרי הרבה שנים בישראל אתיופיה נראתה לי אחרת, לא כמו שדמיינתי וזכרתי. קצת התאכזבתי. כבר לא התחברתי, לא הרגשתי בבית".

בישראל את מרגישה בבית?

"פה אני מרגישה בבית, אני מרגישה שייכת. אני אוהבת את עם ישראל. כמה שאנשים יקטרו, אני רואה את חצי הכוס המלאה. אנשים כאן טובים, אני מאוד אוהבת את האנשים. בכל מקום שאליו אני הולכת אם אני צריכה עזרה מושיטים לי יד. אם אתה מתייחס יפה, יתייחסו אליך יפה בחזרה. זה תלוי בגישה שלך. תמיד יש קשיים אבל אני לא חושבת שיש מדינה יותר טובה".

שוש והמשפחה בפתח העסק (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)