עוזבת בית חם

סיגלית פלדבוי שטיין סיימה בשבוע שעבר את תפקידה כמנהלת "הבית החם" ברחובות וכמתאמת הרווחה מטעם לשכת ראש העיר. זאת לאחר 28 שנים בעירייה, מתוכן 19 שנים כמנהלת "הבית החם".

סיגלית (50), ילידת העיר רמלה, עברה להתגורר בעיר רחובות עם הוריה כשהייתה בת שבע. זאת עד לפני כחמש שנים, אז התחתנה בשנית ועברה להתגורר בגבעת שמואל. סיגלית היא אם לארבעה וסבתא לתאומות, ובין היתר היא גם שימשה עם משפחתה כמשפחת אומנה לארבעה ילדים, אחת מהן בעלת צרכים מיוחדים. את דרכה המקצועית החלה כסייעת לחינוך מיוחד בבית הספר עידוד, לאחר מכן שימשה כמזכירת מחלקת התנועה והשילוט בעירייה. בהמשך מונתה כמנהלת "הבית החם". כיום היא ממשיכה להתנדב בפרויקט 'חיבוק ראשון' שבו מספקים מענה לתינוקות נטושים.

הבית החם (צילום: ניר שמול)

סיגלית, מדוע את עוזבת את התפקיד שאת כל כך מזוהה איתו בבית החם?

"זו פרישה מאולצת עקב מצב רפואי שנובע מפציעה ברגל. ביום ראשון בשבוע שעבר הגעתי לשיחת פרידה עם ראש העיר רחמים מלול שהיה מופתע מאוד מהמהלך. סיפרתי לו שלצערי אני לא יכולה להמשיך בתפקיד, עקב המצב הבריאותי. יש לי קשר מאוד חם עם ראש העיר וכך גם היה לי עם קודמו בתפקיד, שוקי פורר, שלמעשה הקים את הבית החם. רחמים מלול מאוד ייחסר לי והיה לי מאוד קשה לומר לו שאני עוזבת. יש לנו קשר מיוחד על רקע של חסד, של אמון הדדי. אני יודעת שאני לא צריכה לדבר הרבה כי הוא מבין את לב האדם. הוא מאוד ייחסר לי כי אין הרבה אנשים כאלה היום".

בטח יש לך לא מעט דוגמאות לפעולות שנקטתם בשיתוף פעולה.

"מלול עושה המון חסדים עם התושבים, שאנשים בכלל לא יודעים עליהם. הוא מאוד רגיש ורחמן וזה מניע אותו לעזור לאחר. הוא מביט על כל אדם בגובה העיניים ואני אומרת זאת במילים חנוקות. בחנוכה למשל, רחמים הפתיע אותנו בבית החם בהדלקת הנר האחרון לחג. הוא עשה את זה בצניעות, כמו שהוא תמיד עושה, בניגוד לאחרים שבכל אירוע שהם השתתפו בו הם דאגו לפרסם את זה בכל מקום אפשרי. לרחמים תמיד היה חשוב להגיע ולתת את הכבוד לבני האדם שהגיעו לראות אותו בבית החם, ולא למען עוד איזה פרסום של הייתי פה. למרות שזו שנת בחירות, בחנוכה הוא לא רצה אפילו להצטלם. באמת שהוא הכי ייחסר לי. אני לא אדם פוליטי וגם לא אהיה אדם פוליטי, מה שאני אומרת כאן זה מעט ממה שהוא ראוי שיידעו עליו. החיבור המרכזי שלי איתו היה השקפת העולם, ראיית החסד".

מה את מתכוונת לעשות בהמשך?

"יש לי הרבה הצעות, אך הגיע הזמן שאשקיע גם קצת בעצמי. תמיד נתתי לאחרים והשקעתי בכולם, אך הפציעה שלי ברגל גרמה לי לעשות חושבים ולהבין שגם סיגלית חשובה. גם היא ומשפחתה זקוקים לה. אני חושבת שזה מגיע לי שאשקיע קצת בעצמי, ובמקביל אני מרצה בערבי העצמה נשית, ובכלל. בנוסף לזה יש לי גמילות חסדים לכלות וברית מילה, ולאחרונה סיימתי קורס טיפול באמצעות תדרי צבע על פי היהדות. אפילו עברתי קורס מדריכי טיולים לבעלי צרכים מיוחדים הזקוקים להנגשה בחו"ל. אני מקווה לאגור כוחות ולהמשיך לסייע לכל מי שאוכל. הניסיון שלי בא לידי ביטוי גם בקנה מידה ארצי ואני פעילה גם במעגל נשים בגבעת שמואל ובעוד ארגונים".

מה לקחת איתך הלאה אחרי ששימשת כמנהלת "הבית החם" ברחובות וכמתאמת הרווחה מטעם לשכת ראש העיר?

"ניסיון וידע. במסגרת התפקיד נתקלתי באין ספור מקרים מכל מיני סוגים שקשורים לסיוע לנזקקים, כולל מקרים חריגים. הייתי למעשה אשת שטח ונקראתי לכל מקום שנוצרה בו בעיה מכל סוג שהוא בתחום הרווחה. לעתים אלו בעיות קיומיות של חיים ומוות, כולל אירועים קשים שעוברים על משפחות או על תושב בודד בעיר הזאת. זו יכולה להיות קריאה של ראש העיר, קריאה של כונני הרווחה או קריאה של האדם עצמו. אני מגיעה, קודם כל מקשיבה ומתרשמת, ואז נענית לבקשות ולפניות תוך כדי מציאת פתרונות מידיים".

סיגלית פלדבוי שטיין

ספרי על כמה מהמקרים שנחרטו בזיכרונך.

"מקרה שלא אשכח הוא האסון שבו שני ילדים נספו בשריפת מחסן בשכונת אושיות. זה קרה בשעות הצהריים, כשהילדים חזרו מהגן. הם נכנסו לתוך מחסן שהיו בו חומרים דליקים והם כנראה שיחקו באש. המחסן נשרף והם נספו. הגעתי למשפחות שלהם וראיתי שאחת המשפחות נמצאת במצוקה כלכלית קשה. האסון שהם עברו הקשה עוד יותר על מצבם, עד כדי כך שלא הייתה להם מיטה או אוכל במקרר. יצרתי קשר עם תורמים, לא רק מרחובות אלא מכל הארץ, וזה היה עוד לפני תקופת הווטסאפ והפייסבוק. בזמנו הייתי חברה בשולחנות עגולים של פורום הארגונים החברתיים, וכך יצרתי איתם קשר ודרכם הצלחתי להשיג כל מיני תרומות. באותו מקרה עצוב הייתה בעיה נוספת – שאחד הילדים שנספו לא היה יהודי. הייתה התדיינות היכן לקבור אותו ואת חברו היהודי. ההורים התעקשו שהם ייקברו אחד ליד השני, זה היה להם מאוד חשוב, וההורים של הילד הלא יהודי ביקשו שהאשכבה של ילדם המנוח כן תהיה אשכבה יהודית. לאחר מאמצים כבירים הצלחנו לארגן את קבורתם בטקס אשכבה יהודי בבית העלמין האלטרנטיבי שבגבעת ברנר. המקרה הזה משקף את האוכלוסייה שעסקתי בה. מבחינתי לא משנה מאיזה מוצא, גזע או השקפה מגיע האדם, במיוחד אם הוא זקוק לעזרה".

יש לך גם סיפורים יוצאי דופן שלא הרבה אנשים שמעו עליהם. זה נכון שהצלחת להוכיח שאדם ערירי שנפטר היה יהודי ובכך להביאו לקבורה כיהודי?

"זה נכון. הוא היה אדם ערירי שפעמיים הצלחתי להציל אותו ממוות, אך בפעם השלישית הוא נפטר. הוא היה מכור לאלכוהול לצערי. חברים שלו עדכנו אותי מתי הם רואים אותו שותה ובכל פעם שהוא היה נעדר גם כן הם היו מעדכנים אותי. כשהוא נפטר לא רצו לקבור אותו בבית העלמין ברחובות ובדרך לא דרך הצלחנו להוכיח שהוא יהודי, אך לא נימול. נאלצנו למצוא מוהל רגע לפני הקבורה, כדי שנוכל לקבור אותו כיהודי בבית העלמין ברחובות".

בטח נתקלים במהלך העבודה הזו גם בסיפורים מרגשים ובאנשים טובים.

"בוודאי. היו לי למשל לא מעט מקרים של ביקוש למטרנות לתינוקות, ואחד הסיפורים שאני זוכרת הוא של אמא שלא הייתה לה מטרנה להאכיל את התינוק שלה. היא הגיעה אליי בעצמה ואמרה לי שאין לה מה לתת לתינוק לאכול. במקרה, מיד עם צאתה מהבית החם, הגיע אחד מפרנסי העיר ושאל אותי 'מה את צריכה?' אמרתי לו מטרנה והוא מיד הלך לקנות כמות שהספיקה לנו לשבוע לפחות.

מקרה מרגש נוסף שאני זוכרת התרחש במהלך מלחמת לבנון השנייה. הגיעה להתארח אצלנו ברחובות משפחה מקרית שמונה והאשה כרעה ללדת. ארגנו לתינוק ברית מילה בבית הכנסת שער עוזיאל שבשכונת דניה, הסנדק של הברית היה ראש העיר דאז, שוקי פורר, ובסופו של דבר התינוק גם נקרא על שם חלל צה"ל מרחובות".

העבודה השוטפת לא נפסקת גם בעתות מלחמה.

"להיפך. במלחמת צוק איתן למשל, נקראתי לסייע בדחיפות לאחת המשפחות השכולות בעיר. מאחר ובשנים האחרונות אני לא גרה ברחובות, נאלצתי להגיע באוטובוס ותוך כדי הנסיעה הופעלו שלוש אזעקות. למרות הכל המשכתי לקריאה החשובה".

ברחובות יש לא מעט נזקקים. את מרגישה שהמספרים עולים משנה לשנה?

"מספר הנזקקים עולה בקרב האוכלוסייה המבוגרת, הקשישה. זו האוכלוסייה הנזקקת ביותר, מאחר ואין להם מקור הכנסה והקצבאות שלהם נשחקו מאוד. לצערי יש אלפים כאלה בעיר, שמתקיימים רק מקצבת ביטוח לאומי. זו תעודת עניות למדינה, שזה מה שהם משאירים לקשישים. לא אחת מצאתי את עצמי מממנת תרופות הכרחיות הנמצאות בסל, משום שהקשישים לא מסוגלים לרכוש אותן במעט הכסף שהם מקבלים מהקצבה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

עקבו אחרי דף הפייסבוק של ערים

בשבוע שעבר נעצרו מספר חשודים בחשד להתעללות בקשישים בבית אבות ברחובות. מה את חושבת על מקרים כאלו?

"המילה פשע מגמדת את חומרת המעשה. במסגרת התפקיד שלי הגעתי גם לבתי אבות, ראיתי שם מסירות ולא נתקלתי באלימות, כך שלא צריכים להכליל את המטפלים של הקשישים. מבחינת הבית החם הקשישים שמגיעים מקבלים חבילות מזון יומיות או שבועיות, ובחגים אנחנו מארגנים להם ארוחות ערב".

אנו נמצאים כעת בעיצומו של החורף ובלילות הקרים עדיין יש אנשים שישנים ברחוב. 

"בעיר רחובות יש בעזרת השם מעט מאוד הומלסים. מספר השיא היה לפני כמה שנים 18 איש, אך היום יש אולי חמישה ואת כל ההומלסים אני מכירה. היה אחד שאותר ללא רוח חיים בגן העיר. בכיסו מצאו פתק בכתב ידי. המשטרה התקשרה לשאול אם אני מכירה אותו, כי בפתק רשמתי את מספר הפלאפון שלי ואת הכתובת של הבית החם, אליו הוא הגיע לעיתים.

"בעבר גם עשינו מבצע חלוקת שתיה חמה ומזון להומלסים. בשעת לילה מאוחרת יצאתי עם מתנדב הבית החם שהגה את הרעיון, מאיר חיסדאי ז"ל, והעמסנו ברכב שלו שני כדים גדולים עם 20 ליטר שוקו וכריכים. עברנו ברחוב הרצל ובפינות שאנחנו יודעים שבהם מצויים חסרי הדיור. אתנו היו עוד שלוש מתנדבות שסייעו בחלוקה".

מאיר חסדאי ז"ל וסיגלית פלדבוי שטיין

לסיכום, איך תרצי שיזכרו את פועלך ומה תאחלי לקוראים שלנו?

"אני חושבת שבמסגרת תפקידי נתתי מענה לכל תושב שנקלע למצוקה קיומית, ולכל בעיה שקשורה בחיים ומוות. נתתי את כל מה שאני יכולה כדי לעזור ונותר לי רק לאחל שאנשים יסתכלו איש על רעהו בגובה העיניים ולא מלמעלה, כי כולנו שווים בני שווים".