ואז על כבש מטוס הדקוטה הביט אחרון הנוסעים לאחור, מחה דמעה ואמר "שלום לך אהובתי". אהובתו אינה בשר ודם. אהובתו היא עיר והיום הוא ה-30 בנובמבר 1975. תם פרק בתולדות עיר הנפט.
"לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב", כתב המשורר יהודה הלוי, מגדולי הכותבים היהודיים בימי הביניים. בפרפראזה זו אוכל לומר כי גם אנו, בוגרי אבו רודס ומחנה העבודה א-טור, ללא יוצא מהכלל, חיים בצפון אך לבנו בדרום.
בימים אלה אנו חוגגים ארבעים שנה להסכם השלום בין ישראל ומצרים עליו חתמו בגין וסאדאת. זהו אותו הסכם השלום שהביא עמו את פינוי אבו רודס, ישוב אשר החל לרקום עור וגידים עם תום מלחמת ששת הימים ביוני 1967.
נלך אחורה בשנים, לטובת אלה שאינם בקיאים בפיתוח שדות הנפט באבו רודס. הנפט באבו רודס התגלה כבר בתחילת המאה העשרים. דא עקא שהביקוש לו היה דל, ועל כן לא גילו בו עניין של ממש. בשנות ה-30 של המאה שעברה גילו את השדה קבוצת מחפשי נפט איטלקיים שמצאו מי שתיה ראויים בוואדי סדרי והחליטו מיד להפיק במקום את "הזהב השחור".
האמת היא, שכבר במבצע קדש 1956 ניתן היה לשים לב לפוטנציאל הטמון באבו רודס, אך איש לא נתן דעתו לכך, עד שב-1967 הגיעו מוטי פרידמן ודן קמחי והחלו במלאכה. הם היו בעצם אבן הראשה של מה שיהפוך לימים מקור להזרמת נפט עבור מדינת ישראל נטולת נוזל חשוב זה. ב-11 ביוני 1967, הם הגיעו מלווים באנשי קומנדו ימי ששלח האלוף בוצר, שהיה סגן מפקד חיל הים דאז. הם מצאו שדה נטוש על ידי המצרים ובו מספר איטלקים ובדווים אשר באו לבזוז. הברזים נמצאו סגורים, המכלים בערו והציוד ניזוק. קמחי ביקש מהאיטלקים שיישארו ויסייעו בהפעלת השדה, אולם אלה לא התלהבו מחשש שייתפסו כמשתפי פעולה.
המזל האיר פניו לדני קמחי, כאשר מהנדס איטלקי, גרציסו שמו, ניאות לסייע וסבר כי ניתן להפעיל את השדה (לימים גרציסו נספה באסון בו שרפו מחבלים מטוס ברומא. חבריו הישראלים הוקירו לו תודה ונטעו יער על שמו). אין ספור דיונים התנהלו אצל גורמי הממשלה, עד אשר ב-21.7.67, חודש לאחר ההשתלטות על המקום, יצאה בהצלחה המכלית הראשונה "סמסון" של חברת "אל ים" מלווה ב-24 אלף טון נפט ממעגן בלעים. יצא, אם כן, ששדה הנפט באבו רודס הפך לאחד מ-100 שדות הנפט העשירים בעולם.
כך, החל חיש מהר להתגבש צוות עובדים, כמו גם אנשי שירותים כגון קבלן המזון זלמן ז"ל, קבלן הניקיון רסין ז"ל, ביטחון ועוד. להנהלת החברה מונו כמנכ"לים מוטי פרידמן, מאיר גירון ומיכאל קיש, וכמנהלי השדה עזרא יהודאי, שלום סלע, מילוש יעל, חיים צוקר וסגר את הרשימה אלישע רואי. ומה יכול יותר להעיד על קצב מסחרר של עבודה קשה, אשר הניבה תוך 6 חודשים יותר ממיליון טונות ראשונות של נפט!
הנפט כידוע הופק הן מן היבשה והן מן הים. על הבארות היבשתיות מותקנים החרגולים המוכרים. אלו החרגולים הענקיים אשר תנועתם מטה ומעלה משתווה לקידה לנפט, ואילו מן הים הוזרם הנפט דרך צינורות שעמלו עליהם צוותי צוללנים למכלי איסוף שבחוץ. זר לא יבין את הלהט הקיים במי שמתאר באהבה כה רבה את עמלם של העוסקים בנוזל כה מוערך.
בסיום יום עבודה, או לחילופין ליל עבודה, שב כל אחד ל"חממה", הרי היא עיר הנפט אבו רודס. חממה על שום מה? על שום החדרים אשר מורקו, סודרו והתבשמו בריח משכר במהלך היום, בידי ידיהן האמונות של "בנות רסין" (כך הן כונו על שם קבלן הניקיון האגדי מר רסין). בנות יקרות אלה, תחת ניצוחה של עליזה, הרעיפו עלינו את אהבתן. הן עמלו במרץ להכין לכל אחד מאתנו את חדרו ואת מצעיו כאילו הנה, חתן וכלה ישובו בערב למקום הראוי להם. כך הרגשנו, ואין זו מטאפורה.
העיר נשאה אופי אוטרקי אשר מספקת כמעט את כל צרכיה – תחבורה, חינוך, בתי מלאכה, תחנת כח, תחנת דלק, שרותי מים וחשמל, קשר קווי ואלחוטי, שרותי ים, שרותי תעופה, אחזקה, רפואה, דיור, תזונה, ניקיון, כביסה, בידור, ביטחון, עיתון פנימי, מועדון, ספרייה ואף קונדיטוריה משובחת.
צמוד לאבו רודס הוקם ישוב אזרחי שנקרא "שלהבת", שכלל גן ילדים ובתי ספר, שק"מ, סניף בנק, תחנת אגד, מסעדות ומספרות.
לימודים בכיתה בישוב אבו רודס (צילום: משה מילנר, ארכיון התמונות הלאומי)
הצרכנייה של הישוב אבו רודס (צילום: משה מילנר, ארכיון התמונות הלאומי)
רוצים להישאר מעודכנים?
מלחמת יום כיפור גדעה את הרעיון, הישוב פונה ומאז לא חודש. כשהחלה המלחמה פונו הנשים והילדים צפונה במטוסי ההרקולס המפורסמים, בנוסף לדקוטה. שעה לאחר מכן הותקפה אבו רודס מן האוויר. למחרת היום פונו רוב העובדים. במקום נותר צוות חירום של כ-40 איש באישור שר הביטחון, לצורכי התחזוקה השוטפת. בהתקפה זו, נפגעו מספר מכלים והעובדה שהנזקים לא היו כבדים מוסברת בהשערה כי המצרים קיוו לכבוש את אבו רודס בחזרה, או לקבלה ביום מן הימים. בפרספקטיבה של זמן הם צדקו.
ב-1 בינואר 1974 ראה אחד מצוותי ה-נ.מ. שלנו על פני הרדאר 3 נקודות. הלה חשב שאלו מטוסים. בדיווח על כך לממונים עליו קיבל אישור לפגוע בהם. כך יצא בעצם שטילים שלנו פגעו במתקן השאיבה המפורסם שלנו. למרבה המזל, לא היו פגיעות בנפש ומספר פצועים פינו עצמם ליבשה. הבאר שנפגעה הייתה אחת העשירות והדליקה הייתה נוראית. הואיל וישראל הייתה חסרת ניסיון בדליקות וכיבוי מסוג זה, 4 חודשים השתוללה האש, עד אשר אנשי החברה בעזרת מומחים מחו"ל שמו לה קץ.
חיי החברה באבו רודס היו בזמנו מן המפורסמים בארץ. הכל ידעו שאי שם בדרום הרחוק חיה חבורת הרפתקנים בעלת מוטיבציה לעבוד, לייצר, להמציא, להפריח את השממה, ויחד עם זאת לחיות את הרגע כאילו אין מחר. סחטנו כל דקה ועם שאיבת הנפט ידענו לשאוב אהבה מן החול, הים והמדבר. השמחה בקרב העובדים הייתה אינהרנטית וכשהגיעו אורחים לאבו רודס שבה המקום את לבם עד כדי כך שלא מעט נשארו בעיר והפכו לעובדים מן המניין.
חיי הקהילה בישוב אבו רודס (צילום: משה מילנר, ארכיון התמונות הלאומי)
מיד עם פינוי אבו רודס קיבלה הממשלה החלטה לפתח שדה נפט בישוב א-טור. קומץ עובדים עם מנהל השדה רמי זק ועוזרו האישי, עבדכם הנאמן יוסי אבידן, עברו ישר ל-א-טור כשבראש החברה ששמה היה "הפרויקט" עמד אלישע רואי, אשר ניהל את שדות הנפט באבו רודס. באותם ימים היה יצחק מודעי שר האנרגיה. הוא דחף במלוא עוזו להקמת שדה נפט בשותפות עם חברת "נפטון" האמריקאית. אולם בשונה מאבו רודס, ידוע ידענו שביום מן הימים גם א-טור תהפוך לנחלת העבר, בד בבד עם התקדמות הסכם השלום עם מצרים.
ואכן, בנובמבר 1979 הורדנו את דגל ישראל ונפרדנו סופית מסיני היפה. והנה, 44 שנים אחר פינוי אבו רודס ו-40 שנה אחרי החזרת א-טור, אנו עומדים גאים וזקופי קומה על כל מה שעברנו וחוגגים יחד את אחד המפגשים המרתקים ביותר בזכות מאמץ אדיר של איתור החברים מכל קצות הארץ, חלקם מארצות זרות. אולם בעוד אנו שרים ורוקדים, אין אנו שוכחים לרגע את כל החברות והחברים שאינם בחיים. אנו מרכינים ראש בפניהם על חברות אמיצה וחוויות משותפות שעברנו. יהי זכרם ברוך".
"ועכשיו הכל נגמר
כולם עזבו ,כולם, גם השער נסגר
החרגול ממשיך לקוד, והים לסעור
השמש ממשיכה ללהוט והלפיד לבעור.
שלום סופות, שלום אבו זנימה ואטור
שקיעת שמש-אש הטובעת בים,
שלום בדואים, שלום מגדל קידוח
שלום מכשיר הקשר שלא נתן לנוח.
קשה כך להמשיך, להיפרד כואב
כל אחד ישאיר כאן חלק מן הלב.
מחר, רחוק, נזכור אותך יום יום
אותך אבו רודס, אותך א-טור
כמו הייתן חלום".
מילים: ג'וני מרקוביץ ז"ל
מפגש האיחוד ההיסטורי יתקיים ביום רביעי ה-3.4.2019 באולם סינקופה, רחוב אופנהיימר 10, פארק המדע רחובות, בשעה 12:00. לפרטים נוספים, יוסי אבידן בדוא"ל: [email protected]
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
אבו אדמונד . ממחלקת החשמל
כשותף לתקופה שעברנו באבו-רודס ובא-טור . יישר-כח לאיש רב פעלים (יוסי אבידן) שיזם את הפרוייקט של מפגש הוותיקים , ועל כך יבוא על הברכות