"ענבל אור הייתה צריכה ליהנות מתספורת בדיוק כמו המקבילים לה"

נאמר שהייתי רוצה להיות טייקונית בישראל. הייתי משתחררת מהצבא, מלאה במוטיבציה, מלאה ברצון להיות ריכוזית, לאחוז בעיתון, במחצבים, בנשק, בערוץ טלוויזיה משלי, כל כך טרנדי להיות ריכוזית שזה מדהים. הצעד הראשון הוא לעלות על מדים – שזו שמלה סופר סקסית, אקססוריז ונעלי לובוטין – ולהגיע לפקידה, שתעריך את הטעם הטוב והיוקרתי שלי. מבושמת מעדנות ב"נרסיסו" או "אינסולנס", אתיישב בכיסא המלכות והשאלה הראשונה שהיא תשאל אותי היא: "את נשואה?". כאן נגוז החלום. טייקוניות בישראל הן יורשות או נשואות לכסף.

נכנסת לגוגל כדי לחפש מיהן הטייקוניות הקיימות ומגלה שני שמות בלבד, שתיהן דור המשך לכסף. נכנסת לגוגל כדי לחפש מיהם הטייקונים הגברים ומוצאת 40 במספר, סלף מייד מן, כולם בברכת "צא לדרך ממי" מאת מערכת הבנקאות הישראלית.

הדם שלי מבעבע. כאשר גבר זכר ייכנס מבושם מעדנות, לבוש במחלפותיו ובלה בלה בלה, השאלה הראשונה שהוא ישאל היא: "במה אתה עוסק". זה הרי כל כך ברור שאישה נשענת על בעלה וגבר נשען על עצמו. מערכת הבנקאות בישראל לא אוהבת אותנו ריכוזיות, מחליטות, בעמדות כוח. הן אוהבות אותנו משרתות, מיישמות מדיניות, צייתניות והכי חשוב – גבריות! שהרי מי יושבות בכסא מנכ"ל הבנק? רק נשים. נשים שהתחפשו לגבר, נשים שמתעמרות בנשים. הן מונעות אליטה כלכלית נשית, חשיבה אחרת שהייתה מובילה את המשק להישגים שונים לחלוטין.

לדעתי, בדיוק כפי שמשריינים מקום לנשים בפוליטיקה הישראלית, כך יש לשריין מקום לטייקוניות סלף מייד וומן, שתתערבבנה בצמרת המשק הישראלי.

הכל מתחיל מענבל אור, שהצליחה להשיג הישגים מרשימים מאד בתחומה וקרסה. היא לא עשתה מעשה שתשובה לא עשה (חמס פנסיות תחת קורת הגג של הבורסה), או פישמן, או טייקונים נוספים לפניה. ברם, דין אחד לגברים ודין אחד לנשים. הם קיבלו תספורות, היא נשלחה למעצב השיער הפרטי שלה. הבה נסכם שכדי להגיע לאוצרות כה גדולים, לא מדובר בסוג אנשים ירא שמיים באמת (למרות שהם מדפקים על חצרות כל הבאבות), אלא באנשים כוחניים, דורסניים, שהמוסר ממעט לתת בהם אותותיו. הם כולם חומסים את אוצרותינו, הם חומסים את כספינו, הם הנהנים האמיתיים מהמדיניות האיומה שהנהיג סטנלי פישר, לפיה כל האשראי מופנה לכיסיהם בכדי שישחקו עמו, על חשבוננו.

לפני מספר שנים הוזמנתי למשרדה של ענבל אור. היא שמעה עליי, ביקשה להיפגש בנושא יחסי ציבור. נפגשתי את אחד מנציגיה. הוא שאל אותי אם יש לי משרד בתל אביב. עניתי שלא. באותו רגע מועמדותי נגנזה. היא בפאסון, בשופוני. ציינתי בפני הנציג שהאסטרטגיה המוצעת לה היא שתיקה מוחלטת, הוא לא אהב זאת. גם 1,000 המשרדים שאור שכרה לאחר מכן ויעצו לה את אותה עצה, נבעטו ונשלחו לביתם.

ענבל אור (צילום: עופר וקנין)

מדוע כיום ניצבות בראש הפירמידה נגידה ומנכ"ליות פיננסיות (בנקאות וחברות ביטוח), אך עדיין אין יושבת ראש דירקטוריון בנק בנמצא? כי הכל בלוף. כי הן כאן כדי לחסום נשים, כי הן כאן כדי לוודא שרק הגברים יישארו במשחק. מחקרים מוכיחים ששופטות מחמירות עם נשים. כך גם נשים בנקאיות בעמדות כוח. הן מרסקות.

ענבל אור רוסקה. לדעתי? הייתה צריכה ליהנות מתספורת בדיוק כמו המקבילים לה. לא ייתכן שהיא תשלם מחיר שונה מהם וכולם מחרישים. דווקא במקום הבלתי סביר בעליל הזה, אני רוצה להושיט לה יד. יודעת את שעשתה, מכירה את הפשע, הדם בוער בי לא פחות מהאנשים בהם היא פגעה, אבל היא הטייקונית היחידה שעשתה זאת בעצמה. לא שרי, לא עופרה ואפילו לא ירדנה עובדיה, שעשתה את הממון שלה באפריקה, לא בישראל.

במטה הבחירות של דונלד טראמפ הוצבה טייקונית. אני סוגדת לו. הוא אליל. הוא יודע, הוא מבין, הוא לא מפחד! הבו לנו טייקוניות מלוא החופן, תנו לנו הזדמנות, גם אנחנו רוצות. הולמת אותנו ריכוזיות, לא רק להתבסם מעדנות ב"נרסיסו" או "אינסולנס". חשבת על זה פעם גברת פלוג?

יוספה ברק