המהפכה האפקטיבית ביותר בתחום החינוך היא המהפכה הירוקה. אני לפחות לא הצלחתי לעמוד מול הטיעונים הנחרצים של גלעד, אז בן תשע, שחזר מבית הספר יום אחד והודיע לי שמתחילים לצמצם במוצרים שלא מתכלים ומגבירים בבית מדיניות של מיחזור. בשיחה הראשונה אחרי יום פעילות אחד בבית הספר הוא כבר ידע בעל פה כמה זמן לוקח לכל דבר במטבח להתכלות, הסתובב סביבי ונקב במספרים: נייר – כמה חודשים, עץ – 10 שנים, אלומיניום – 500 שנים, פלסטיק – 200 וגם 1,000 שנים, תלוי בפלסטיק ובתנאים סביבו, זכוכית – 1,000 שנים ויש שאומרים מיליון שנה.
למחרת חשבתי ששכח מזה, כמו כל הדברים החולפים שהוא לומד בבית הספר, אבל בבוקר שמעתי אותו אומר לאחים שלו: "אין יותר קשיות פלסטיק בבית הזה, נגמר", ובלחישה: "אתם יודעים, זה יישאר כאן הרבה אחרי הילדים והנכדים שלנו". טוב, אמרתי לעצמי, עוד כמה ימים זה יעבור לו. למחרת זה התגבר. הוא התעקש לא להשתמש בשום אופן בנייר כסף. כשעטפתי בו אוכל הוא התנהג כאילו הוא רואה ביד שלי נחש ארסי, זז אחורה בחרדה ואמר לי: "אמא, אל תשתמשי בזה!". אמרתי לו שהוא קצת מגזים וזה שומר על הטריות של האוכל. הוא ביקש בכל מה שקשור אליו לא להשתמש בזה בשום אופן, הוא מסתדר מצוין בלי זה. מאז ועד היום הוא מקפיד מאוד שהאוכל שלו לבית הספר ישכון לבטח בקופסת הפלסטיק הקבועה שקנה לעצמו.
זה באמת גרם לנו לצמצום צריכה. לא כל כך בגלל הגלובוס, יותר בגלל שלא רצינו לצער אותו. התחלנו להשתמש בפחות שקיות פלסטיק, פחות כלים חד פעמיים, פחות מגבונים, והרבה פחות נייר כסף. הפסקנו לקנות קשיות, פתחנו מתחת לכיור עמדת מיחזור שבה פעם בשבוע הוא מעביר לכל הפחים המתאימים מתחת לבניין קופסאות, שקיות, קרטון, ואפילו בדים. לפני כמה שבועות בית הספר ארגן סיור לחירייה. שלושת הילדים חזרו כאילו ביקרו בכוכב לכת מסתורי ומיוחד. חירייה – הר הזבל של ילדותנו – סיפק להם ביום גשום מאוד את אחת ההרפתקאות היותר מעניינות של הזמן האחרון.
פארק המיחזור חירייה (צילום: אלעד ברמי)
לשמחתי בשכונה שבה אנחנו גרים עכשיו נמצאים פחי מיחזור מגוונים. לא בכל השכונות בעיר זה כך. יש שכונות שאין בהן אמצעים מתאימים למחזור וזו טעות קשה. כל הילדים בגיל 9 הולכים לאותם בתי ספר, בכולם הם מקבלים את אותו המסר, במיוחד כי משרד החינוך בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה עושים פעולות יזומות לחיזוק החינוך לקיימות דרך מקצוע שנקרא בבתי הספר היסודיים 'מדעים'. הילדים הם אלו שמחנכים למעשה את ההורים שלהם. בכל זאת, חינוך אינו מספיק. לכולם ברור שגם התושבים המחונכים ביותר לא ילכו עם שקית האשפה יותר מאשר כמה צעדים ברחוב.
רוצים להישאר מעודכנים?
התנועה העירונית בתחום המיחזור שטפה כבר את הרצליה, ראשון לציון ואילת שפועלות לשמירה על הסביבה ולצמצום משמעותי של צריכת פלסטיק בחופי הים באמצעות תיקון לחוק עזר עירוני. כפר סבא החלוצה הכריזה כבר ב-2011 על תוכנית "אפס פסולת" במסגרתה קיימת תשתית עירונית נרחבת להפרדת פסולת ומחויבות של כל משרדי העירייה, המוסדות הקהילתיים ובתי הספר בעיר להפריד פסולת ולצמצם אותה. רמת גן מסייעת לירקנים להפריד פסולת אורגנית ואת תשלומי הארנונה מעבירה לתושבים במייל לשם חסכון בנייר. יוזמות חשובות במחלקות לאיכות הסביבה יש בירושלים, ובאר שבע. עבור העוסקים במלאכה זה פרויקט ערכי מוסרי, אבל יש לו גם היבטים משמעותיים של חסכון כלכלי עירוני.
הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע לייצור פסולת ומחזור ברחובות לא מעודדים במיוחד. במיקוד מאמצים אפשר להתקדם גבוה יותר ברשימה. אנחנו מייצרים בעיר 1.8 ק"ג פסולת לנפש ביום וממחזרים 17% מהפסולת העירונית שלנו. לשם השוואה, ערים שמייצרות פסולת ברמה דומה ממחזרות יותר: בראש העין ממחזרים 23%, ראשון לציון ממחזרת 24%, רמת גן 38%, עפולה 31%, באר שבע 35%, קריית אונו 35%, כפר סבא ממחזרת כמעט 50% מהפסולת שלה.
סביב הדיונים אצלנו על ניקיון וזבל, וסביב המאמצים לתקן את המצב, נשמעות בעיר מדי פעם טענות נגד תושבים מלכלכים וחסרי אחריות. בכל זאת, ברור לכולם שתרבות של צמצום פסולת מתייחסת לקהילה, כרוכה במודעות ובשינוי הרגלים, וזו משימה עירונית.
יעל גוראון, ילידת העיר רחובות – דור ראשון. אמא לשלושה. שועלת רחוב ותיקה. פעילה חברתית ומומחית בנושאים של חינוך, תרבות ועירוניות חדשה.
מייל להודעות ותגובות: [email protected]
יעל גוראון (צילום: מיכאל פיש)
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
תגובות