מאיר חייקה רכש דירת חדר וחצי מעיריית רחובות בשנת 1976. מלוא התמורה שולמה לעיריית רחובות לפי חוות דעת שמאי מקרקעין מטעם העירייה. החזקה נמסרה לרוכש. בהסכם המכר התחייבה העירייה לבצע את כל הנדרש בעסקת המכר מטעמה וכן לדאוג לרישום זכויותיו של הרוכש בלשכת רישום מקרקעין.
בחלוף השנים התברר לרוכש כי העירייה לא עמדה בהתחייבויותיה. העירייה לא התכחשה לביצוע עסקת המכר וכי זו נערכה לפי נהליה. יחד עם זאת, העירייה לא פעלה לקבלת אישור שר הפנים לאישור עסקת המכר, כפי שמצווה עליה לפי פקודת העיריות.
הרוכש פנה מספר פעמים לעירייה בבקשה להשלמת עסקת המכר, רישום זכויותיו בדירה וסיום הנושא. בכל פעם השיבה העירייה תשובות שונות אך בפועל לא קודם הנושא. לאור זאת, פתח הרוכש בנקיטת הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי כנגד העירייה בשנת 2011. רק לאחר מכן, בהסכמה דיונית שהתקבלה בבית המשפט, הושהה ההליך המשפטי ופנתה העירייה לשר הפנים, בדיעבד ולאחר שנים רבות, לקבלת אישורו לעסקת המכר שבוצעה בינה לבין הרוכש. שר הפנים סירב לאשר את העסקה בטענה כי העירייה עמדה בהוראות החוק.
לטענת שר הפנים, גם בחלוף 40 שנה מיום הרכישה שבוצעה על פי החלטת מועצת עיריית רחובות בשנת 1976, דרוש מכרז, למרות שכל התשלומים שולמו בגין רכישת הדירה לפני כ 40 שנה.
בשנת 2016 חודש ההליך המשפטי בין הצדדים ואליו צורף שר הפנים כבעל דין נוסף. עמדת שר הפנים לא השתנתה. בהמשך, בשל נושאי פרוצדורה שונים, נסתיים הליך זה ללא הכרעה סופית. יודגש כי העירייה, בניגוד לסירובו הנחרץ של שר הפנים, תמכה כל העת בעמדתו של הרוכש והסכימה לכך שאין מחלוקת כי הנכנס נרכש על ידו ללא כל מניעות וכי אין מניעה כי זכויותיו הקנייניות יירשמו בלשכת רישום מקרקעין.
השופט שפסטר מבית המשפט המחוזי, אשר דן בהמרצת הפתיחה שהוגשה בשנית על ידי עו"ד אורן אבלה בשנת 2016, קבע בהחלטתו כי הליך זה הינו הליך המתאים לבג"צ ולא להמרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי. בהחלטתו ציין כי נכון ששר הפנים יחשוב בשנית וייתן את הסכמתו לרישום נוכח חלוף הזמן ונוכח מילוי כל ההתחייבויות של הרוכש לפני כ-40 שנה.
לאחר שגם עמדתו של בית המשפט המחוזי לא שכנעה את שר הפנים, פנה עו"ד אורן אבלה והגיש עתירה נגד שר הפנים לבג"צ, שזה יורה ויחייב את השר לתת את הסכמתו לרישום בחלוף כ-40 שנה ויותר.
עורך הדין אורן אבלה
הרוכש לא השלים עם מצבו ובשנת 2018, לאחר כ-43 שנים מיום רכישת הדירה, עתר בעתירה לבית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק. בעתירה טען כי יש לרשום את זכויותיו בדירה בלשכת רישום מקרקעין. עיריית רחובות תמכה בטענותיו של הרוכש, אך שר הפנים המשיך בסירובו העיקרי בעניין, נוכח חלוף השנים, ודחה את עמדתה של העירייה בעניין.
לאורך כל ההליכים עיריית רחובות תמכה בטענות הרוכש ואישרה כי התקיימה ישיבת מליאת מועצת העיר שאישרה את המכר וכי כל התמורה שולמה, החזקה נמסרה לרוכש בשנת 1976 והתקיימו כל התנאים בעסקת המכר שהיו כדת וכדין לפי נוהלי העירה באותה התקופה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ביום 23.09.19 קיבל בית המשפט העליון בהרכב של 3 שופטים פה אחד את עתירתו של הרוכש, אותו ייצג עו"ד אבלה. בית המשפט קבע כי בהינתן שאין מחלוקת כי הרוכש רכש את הדירה לפני 43 שנים בתמורה מלאה, לפי חוות דעת שמאית, ללא חשש מטוהר המידות, וכי "החטא הקדמון" מקורו בהתנהלות העירייה עצמה ולא בעטיו של העותר, יש לתת פסק דין המחייב את שר הפנים לאשר את עסקת המכר בין העירייה לבין הרוכש.
נוכח התנהלותה הקלוקלת של העירייה במשך השנים הרבות שחלפו, בצד להליכים המשפטיים שננקטו על ידי הרוכש בעל כורחו, חייב בית המשפט העליון את עיריית רחובות לשאת בהוצאות הרוכש בסך 15,000 שקלים.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
תגובות