מאבק בין משפחה המתגוררת מול המועצה המקומית במזכרת בתיה לבין המועצה, הסתיים לאחר 10 שנים בקביעת בית המשפט המחוזי מרכז לפיה המשפחה תיאלץ לפנות את השטח ציבורי המצוי בבעלות המועצה בתוך 30 ימים.
תחילתו של הסיפור בשנת 1982, אז אושר שינוי יעוד השטח שבו החזיקה המשפחה במזכרת בתיה משטח חקלאי פתוח לשטחים המיועדים למגורים ולשטחים ציבוריים. מדובר בתוכנית איחוד וחלוקה, ללא הסכמת בעלים, בהתאם לחוק התכנון והבניה. במסגרת התכנית הופרשו שטחים מבעלי החלקות למטרות ציבוריות ובין היתר שטח של 136 מ"ר עליו עמדה רפת היסטורית שיועדה להריסה. שטח זה הופרש מחלקתה של המשפחה לטובת שטח ציבורי פתוח. במסגרת התכנית, קיבלה המשפחה בין היתר תוספת אחוזי בניה להקמת מבנה מגורים חדש וכן תוספת זכויות במבנה קיים.
בתחילת שנת 2001 אושרה תכנית מפורטת במסגרתה הוכרז על מבנים היסטוריים כמבנים לשימור, ומבנה הרפת שיועד להריסה הוכרז כמבנה לשימור והשטחים נרשמו על שם המועצה. המשפחה לא ויתרה, ערערה לוועדה המחוזית ובקשתה נדחתה. בשנת 2008 החלה המועצה המקומית בהליכים נגד המשפחה, בדרישה לפנות את השטח אשר בבעלות המועצה ועליו נמצא מבנה הרפת המיועד לשטח ציבורי פתוח. כמו כן, דרשה המועצה לחייב את המשפחה בדמי שימוש, בשל הרווחים שהפיקה מהשטח במהלך השנים, חרף העובדה שהשימוש בשטח נעשה בניגוד להוראות ובהיעדר הרשאה והסכמה לכך מצד המועצה.
רוצים להישאר מעודכנים?
בית משפט השלום דחה בחודש פברואר 2017 את תביעת המועצה ואף פסק לה הוצאות בסך של 120 אלף שקלים. המועצה, באמצעות משרד עו"ד עפר שפיר, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שדן בהרכב של שלושה שופטים וקיבל אותו. לאחר שהרכב השופטים, ובראשם השופטת מיכל נד"ב, ניתחו את טענות הצדדים, הם קבעו כי השטח של הרפת שייך למועצה המקומית כבר משנת 2001 ואין למשפחה כל עילה לביטול הרישום של הקרקע על שם המועצה. כמו כן ציינו השופטים כי במסגרת טבלת האיזון בתכנית, המשפחה קיבלה את מלוא התמורה בגין השטח שהופרש מחלקתה. השופטים פסקו שעל המשפחה לפנות את הקרקע בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין וחייבו אותה בתשלום דמי שימוש, החזר הוצאות שנפסקו לחובת המועצה בהליך בפני בית משפט השלום ותשלום הוצאות משפט בסך של 70 אלף שקלים.
עורך הדין עופר שפיר (צילום: יוני רייף תגרי)
תגובות